מקבץ הלכות לחג שבועות

בס"ד

מקבץ הלכות שבועות, מאת הישיבה הקדושה רב פעלים קול רינה, בראשות מורינו ורבינו מרן הגאון אוהב ישראל, רבינו יורם מיכאל אברג'ל שליט"א. מאת: הרב חיים יוסף דוד אברג'ל שליט"א, מסדרת ספרי ההלכה בהוצאת הישיבה הקדושה "שבת המלכה" "ברכת יוסף" "ברכת הפסח".

 

 

א שאלה: מפני מה נקרא חג קבלת תורתינו הקדושה בשם "חג השבועות"?

 

תשובה: התורה הקדושה קראה לחג מתן תורתינו הקדושה, חג "השבועות", הואיל והוא תלוי בגמר ספירת שבעת השבועות, דהיינו ימי ספירת העומר. ובו קיבלנו את התורה הקדושה.

 

והגם, שלעולם חג השבועות חל בתאריך ו' בסיון, מכל מקום התורה הקדושה לא הזכירה את התאריך של חג השבועות, כי רצון השם יתברך להדגיש שחג השבועות תלוי בספירת העומר, שהם שבעה שבועות, הלא הם ארבעים ותשעה ימים, וכאמור, יום החמישים הוא יום חג השבועות.

 

והטעם שהתורה הקדושה תלתה את חג השבועות בספירת חמישים יום, מכיון שביציאת מצריים, אמר משה רבינו לעם ישראל בשם השם יתברך, שבעוד חמישים יום יקבלו את התורה הקדושה, שנאמר "כהוציאך את העם ממצרים, תעבדון את האלהים על ההר הזה", צריך היה הפסוק לומר "תעבדו", ומפני מה אמר "תעבדון"? תעבדו ן', דהיינו תעבדו לסוף חמישים יום.

 

ומגודל הציפייה שהייתה לעם ישראל לקבל את התורה, היו סופרים יום אחרי יום עד שיגיע היום המיוחל שבו קיבלנו את התורה הקדושה, ולכן צוותה התורה הקדושה להיות סופרים את הימים הללו, כדי שיהיו אלו ימי ההכנה לקבלת התורה הקדושה.

 

 

ב. ודע, שמעלת חג השבועות גדולה מאוד, אפילו יותר ממעלת חג הפסח וחג הסוכות, והגם שפסח וסוכות הם שבעה ימים, ואילו חג השבועות הוא יום אחד, מכל מקום כל החגים והזמנים וכל הימים תלויים בשבועות, מכיון שבחג השבועות קיבלנו את התורה הקדושה, וכל קיום העולם הוא בכוח התורה. ואם לא הייתה התורה בעולם, לא היה העולם קיים אפילו שנייה אחת, שנאמר "אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי".

 

 

ג. מנהג יפה לאכול מאכלי חלב בחג השבועות. ועיקר הטעם, מכיון שבבוקר אחרי קבלת התורה, התברר לעם ישראל שהם צריכים להכשיר את כל הכלים, כי עד עכשיו לא היו נזהרים מבשר בחלב, וכן צריכים בשר "חלק" שנשחט כהלכה, וכן הבשר היה צריך לעבור ניקור ואחרי השחיטה, לנקות אותו מהחלב, וכן הבשר צריך לעבור מליחה, להוציא את הדם שבלוע בבשר. ולכן לקח להם כמה שעות עד שהתארגנו במאכלים טובים, ולכן הם אכלו מאכלי חלב. וזכר לזה גם אנחנו נוהגים באכילת מאכלי חלב בחג השבועות. ועל כל פנים, בעיקר המנהג לאכול מאכלי חלב בשבועות, אין צריך להרבות בזה, ובאכילת גלידה חלבית כבר יצא ידי חובת המנהג.

 

וכן יש נוהגים לאכול מאכל שיש בו דבש, כיון שהתורה נמשלה לדבש וחלב, כמו שכתוב דבש וחלב תחת לשונך (כמבואר בספר אור לציון בשם שיר השירים ד, יא. ראה מדרש רבה שם ובחגיגה דף י"ג ע"א). וזה טעם נוסף לאכילת מאכלי חלב, שאמר הכתוב, דבש וחלב תחת לשונך.

 

 

ד. ויש נוהגים לאכול סעודה אחת מסעודות החג, סעודה חלבית, ואלה שנוהגים כך בדרך כלל רגילים שהסעודה של ערבית תהיה חלבית. כי על פי ההלכה צריכים לפחות בסעודה אחת לאכול בשר. והמנהג המקורי לאכול בשר גם בסעודה ראשונה וגם בסעודה שניה. ומאכלי חלב היו אוכלים רק בבוקר כשהיו חוזרים מתפילת שחרית אחרי הלימוד של ליל חג השבועות. וזה המנהג הטוב ביותר. ועל כל פנים כל המנהגים בזה הם טובים.

 

 

ה. חייב אדם לשמוח בחג השבועות, שהוא יום מתן תורתינו הקדושה, וחייב לשמח את בני ביתו לכבוד החג. ואם השם יתברך השפיע לו שפע, יקנה לאשתו תכשיטים יפים או שיתן לה כסף שהיא תקנה כפי הטעם שחנן אותה השם יתברך, וכן בגדים יפים וצנועים, שמצוה גדולה לשמח את בני בתו לכבוד החג. וכן ישמח את הילדים בבגדים יפים ומיני מאכל עריבים. על פי מה שאמרו גמרא הקדושה, במה משמחן? גברים בבשר ויין. נשים בבגדים יפים וצנועים. וילדים במיני מגדים.

 

 

ו. בשנה זו שחל חג השבעות במוצאי שבת קודש, יש לזכור כמה דברים.

 

א. יש להדליק את הנרות של החג רק לאחר צאת השבת, דהיינו אחר השעה 8:00 בערב. (שמונה בערב). וכמו כן, אם ירצו, מותר גם לקדש את הקידוש של החג לפני הדלקת נרות, ולהדליק נרות אחרי הקידוש של החג, ואין בזה שום חשש.

 

ב. כשמדליקים את הנרות במוצאי שבת, יש להעביר "מאש לאש", ולא להדליק אש חדש, ולגן טוב להדליק ביום שישי נר נשמה, של ארבעים ושמונה שעות, ולקחת ממנו אש במוצאי שבת קודש.

 

ג. מי שלא רוצה שהפלאטה החשמלית תדלוק אצלו כל השבת והחג, יכוון את הפלאטה על ידי שעון שבת.

 

ד. כמו כן, אישה שרוצה לאפות לחם או בורקס גבינה בחג השבעות בבוקר, יכוונו את התנור מיום שישי על ידי "שעון שבת", לדלוק בשעה מסויימת, ואפשר בשבת השעון יפעיל את התנור רק לרבע שעה או חצי שעה, ובחג (יום ראשון בבוקר), בזמן שהתנור בלאו הכי פועל על ידי השעון, להאריך את זמן הפעולה של התנור.

 

ה. מותר לחמם את האוכל של החג, רק אחרי צאת שבת, ולא יחמם את האוכל של החג בשבת בצהריים, כי לא מכינים משבת ליום טוב. ואם האוכל של החג נמצא במקפיא, מותר להוציא אותו מהמקפיא כדי שיפשיר, אך כדי שלא יקרא "הכנה" משבת לחג, יוציא את האוכל מהמקפיא כדי הוציא איזו גלידה, או כל דבר אחר, וממילא אחרי שהוציא את האוכל כדי להוציא את הגלידה, ישאיר את האוכל בחוץ כדי שיפשיר.

 

ו. מי שמחממם את האוכל על הפלאטה החשמלית, ורוצה להניח את האכול עוד מתוך השבת על הפלאטה כדי שיתחמם טוב, יניח אותו בשבת, אולם יטעם ממנו קצת בשבת, ויכוין בדעתו שהוא מניח את האוכל בשבת, כדי לטעום ממנו בשבת, ולא יחשוב על מוצאי שבת, ואז, אפילו שהאוכל יישאר על הפלטה לצורך מוצאי שבת, זה מותר.

 

 

ו. שאלה: בהדלקת נרות של ערב חג השבועות, האם האישה צריכה לברך ברכת "שהחיינו", בהדלקת נרות של יום טוב?

 

תשובה: נהגו הנשים ברוב המקומות לברך ברכת שהחיינו בהדלקת נרות של יום טוב, ותחילה מברכות ברכת להדליק נר של יום טוב, ולאחר מכן ברכת שהחיינו. ויש נהגו שהנשים לא מברכות שהחיינו בזמן הדלקת הנרות, אלא הם שומעות ברכת שהחיינו בזמן הקידוש מבעליהן או מאביהן.

 

 

ז. שאלה: האם צריכים לטבול במקווה בערב חג השבועות, מבעוד יום, כמו שרגילים לטבול לכבוד שבת קודש, או שאין חובה בדבר?

 

תשובה: מצוה גדולה לכל איש טבול במקווה בערב חג השבועות, כי אמרו בגמרא הקדושה חייב אדם לטהר את עצמו ברגל, וכל שכן בחג השבועות שבו טבלו כל עם ישראל בציווי השם יתברך כדי להיטהר, כמו שכתוב "לך אל העם וקידשתם".

 

ובזוהר הקדוש פרשת אמור (חלק שלישי דף צ"ח ע"א, ומובא להלן סוף אות ג) משמע, שטוב ונכון לטבול קודם עלות השחר לאחר שלמדו כל הלילה. וכתב השל"ה הקדוש שכן הוא המנהג בארץ ישראל.

 

 

ח. שאלה: מפני מה יש שנהגו לחלק מיני פרחים ושושנים בבית הכנסת בחג השבועות, וכן יש נוהגים לקשט את בית הכנסת בפרחים ושושנים לכבוד חג השבועות?

 

תשובה: נהגו במקומות רבים לחלק לציבור פרחים ושושנים ומיני בשמים בחג השבועות, וכן נהגו לקשט בהם את בית הכנסת. והטעם, משום שכל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא במתן תורה, התמלא כל העולם ניחוחות של פרחים ושושנים. וזה רמז לשעת קבלת התורה שקיבלנו בהר סיני.

 

 

ט. ומצוה להזכיר לציבור הקדוש, שאם רוצים להריח במיני הוורדים, ההדסים והבשמים, ושאר עשבים בעלי ריח טוב שנותנים להם, צריכים לברך תחילה ברכת הריח, אם אלו מיני בשמים הבאים מן העץ, כגון הדסים, ריחאן תימני [הנקרא 'חבאק'], עטרסה, וכדומה, מברך עליהם ברכת "בורא עצי בשמים". ואם הבשמים הם מיני עשבים, כגון נענע וכדומה, מברך עליהם ברכת "בורא עשבי בשמים". ואם אינו יודע אם הם מין עץ או מין עשב, מברך עליהם ברכת "בורא מיני בשמים", שהיא ברכה כוללת לכל סוגי הבשמים.

 

ולהלכה, נכון לברך ברכת הבשמים רק על בשמים שהם גידולי קרקע, אך אין לברך ברכת הבשמים על בושם המצוי בזמן הזה, שנמכר בצנצנות של זכוכית, ובו ריח טוב מכל מיני חומרים, ורק כאשר הבושים עשוי ממיני בשמים כתושים, כגון שכתשו וורדים בעל ריח טוב, וכל המהות שלהם ממש בתוך הבושם, אפשר לברך על הבושם ההוא, כברכת אותם הבשמים שמהם ייצרו את הבושם הזה, אך הבשמים הנמכרים כיום אין לברך עליהם ברכת הריח הטוב. וכמו שהעלנו בסייעתא דשמיא בהרחבה גדולה בספרי הקטן שו"ת "ברכת יוסף" על הלכות ברכות, וכן בשו"ת שבת המלכה חלק ו' בהלכות הבדלה.

 

וזאת למודעי, כי גם דעת אהובינו המאור הגדול מרן אבינו עובדיה יוסף, שאין לברך על הבשמים הללו. ואמנם בספרו הבהיר חזון עובדיה על הלכות ברכות מבואר שמברכים על הבושם הזה, אך ראה בספרו חזון עובדיה על סוכות שכתב שאין לברך על בושם זה כלל ועיקר. וגם בהלכות ברכות שם יותר נראה בביאור דבריו שם שהביא דעת קצת מחכמי הדור האשכנזים שסברו לברך, כי סברו שזה לא גרע מ"מוסק" המוזכר בגמרא, מכל מקום נראה בסייעתא דשמיא שלדעתו אין לברך על בושם רגיל ברכת הריח, וכמו שהיה רגיל לדרוש כל השנים.

 

 

י. מקומות שמחלקים לציבור מיני בשמים בחג השבועות בזמן התפילה, צריכים לחלק או קודם ברוך שאמר, או לאחר תפילת העמידה, אך לא יחלקו בין ברוך שאמר לעמידה, כי אסור להפסיק בדיבור בין ברוך שאמר לעמידה, ולכתחילה גם לא לברכת הנהנין.ואם יריחו בלי ברכה, כדי שלא לעשות הפסק, זה אסור, משום שאמרו חכמינו הקדושים, כל הנהנה מן העולם הזה בלי ברכה, כאילו מעל חס ושלום. ולכן כאמור יחלקו את הבשמים בזמן שיכולים לברך עליהם, דהיינו קודם ברוך שאמר, או כאמור לאחר תפילת העמידה.

 

 

יא. צריך להשתדל מאד בתפלת שחרית ומוסף, להתפלל בהתלהבות וזריזות ובשמחה, כדי שלא תחטפנו שינה באמצע ויבוא לידי טעות, וידוע כי גמר הפרי של תיקון ספירת העומר ולימוד ליל חג השבועות יהיה בתפלת מוסף, לכן צריך להזהר בה הרבה, כי הכל הולך אחר החיתום. וגם החזנים ושליחי הציבור יזדרזו קצת, כדי שהציבור יוכלו להתפלל כראוי, ולא יאריכו עליהם יותר מדאי, ויאמר לקוצרים השם עימכם. אך בד בבד יתפללו בשפה ברורה מילה במילה, ויראו בכל אופן שלא להטריח על הציבור.

וכמו כן, לא צריכים להמתין שיגיעו בדיוק לשעה של הנץ החמה כדי לעמוד תפילת העמידה, כי גם כמה דקות קודם שעת הנץ המתפרסמת בלוחות השנה, זה נחשב נץ החמה ממש, וכמו שנהגו מימות העולם, שלא היו להם שעונים, והיו מתפללים בנחת, ועומדים עמידת שמונה עשרה בהנץ החמה, וכמה דקות לכאן ולכאן גם נחשב הנץ החמה בהידור. ולא צריכים לעשות כמו כמה מקומות שלא ידעו עניין זה, וחשבו שככל שידייקו לרגע של הנץ, הדיוק הזה מועיל יותר, וזה אינו.

 

ושומע לי ישכון בטח, כי על ידי שלא מנסים לדייק את רגע הנץ לפי לוח השנה, לא מאבדים מילים בקריאת שמע, כי יש שטעו בזה מחמת הזריזות. וכמו כן על ידי שיודעי את דברי חז"ל הקדושים שכמה דקות לכאן ולכאן נחשב הנץ החמה, ניצלים גם מכעס והקפדה על שליח הציבור לפעמים, שהיה נראה להם שלא דייק, ואשרי מי שזכה למוחין דגדלות, והציל אותו השם יתברך מלהיחשב בכלל אניני הדעת, הנה שכרו איתו ופעולתו לפניו.

 

 

יב. שאלה: מפני מה נוהגים לקרא את כל ספר התהילים ביום חג השבועות?

 

תשובה: פשט המנהג בכל תפוצות ישראל לקרא את ספר התהילים כולו ביום חג השבועות, אחרי שקמים אחר סעודת יום טוב. והגם שבכל ימות השנה יש מעלה גדולה מאד לקרא מזמורי תהילים, ועולים לנחת רוח לפני השם יתברך, מכל מקום יום חג השבועות, קריאת ולימוד ספר התהלים הוא מעולה ביותר, שיום חג השבועות הוא יום הילולת דוד המלך עליו השלום, וכתב מרן החיד"א הקדוש שנראה שזה גם יום הולדתו של דוד המלך עליו השלום, ואמירת התהילים בחג השבועות תעלה לרצון יותר, ולכן כל אחד ילמוד התהלים כולו ביום השבועות.

 

ובאמירת ה"יהי רצון" שקודם אמירת התהילים, ואחר אמירת התהילים, יזהר לדלג לשון מחילה וסליחה של עונות ופשעים האמור בבקשות המתוקנים לאומרם, כי יום טוב הוא.

ויש לשים לב, בנוסח יהי רצון של תהלים כתוב, "ונזכה ונחיה שבעים שנים, ואם בגבורות שמונים שנה", ויותר נכון לומר במקום זה את הנוסח "ונזכה לחיים ארוכים טובים ומתוקנים", כי הזקן שברוך ה' שנותיו כבר יותר משמונים, איך יאמר "ונזכה ונחיה שבעים שנים, ואם בגבורות שמונים שנה". ועוד, גם אדם שעדיין לא הגיע לשבעים שנה, למה ישאל דבר קצוב עם גבול ומידה, ואולי הקדוש ברוך הוא נתן לו חיים יותר, ואשר על כן נכון שלא לומר "ונזכה לחיים ארוכים טובים ומתוקנים", ובנוסח זה בוודאי יש סוד נשגב, כי בו מברכים את הכהן הגדול במוצאי יום הכיפורים, בצאתו בשלום מן הקודש. ונכון ללמוד ביום ראשון בדברי הימים א' סי' כ"ח וסי' כ"ט דדבר בעתו מה טוב.

 

 

יג. שאלה: כיצד סדר התפילה בחג השבועות?

 

תשובה: סדר התפילה בחג השבועות, הוא כמו יום טוב של פסח ושל סוכות אלא שאומרים בתפילה "את יום חג השבועות הזה, זמן מתן תורתנו", ואומרים הלל שלם בברכה בחג השבועות, להודות למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, על חג השבועות שבו קיבלנו את התורה הקדושה. ומוציאים שני ספרי תורה בחג השבועות, וקוראים בספר תורה הראשון חמשה עולים בפרשת יתרו, מ"בחודש השלישי" עד סוף פרשת השבוע, ששם נאמרו עשרת הדברות בפעם הראשונה בתורה הקדושה. והמפטיר קורא בספר תורה השני, "וביום הבכורים", וקוראים את ההפטרה ביחזקאל פרק א', במעשה מרכבה, מתחילת הספר עד הפסוק ותישאני רוח. וכמו שמודפס היום בסידורים.

 

ואותם מאחינו בית ישראל, שלעת עתה גרים בחוץ לארץ, שעושים פעמיים את יום חג השבועות, כמו שעושים כל יום טוב פעמיים, ביום השני של חג השבועות קוראים בתורה הקדושה בפרשת 'כל הבכור אשר יוולד' עד סוף הסדר, והמפטיר קורא בספר תורה השני כמו אתמול, 'וביום הביכורים', וקורא את ההפטרה בנביא חבקוק, מהפסוק וה' בהיכל קדשו עד למנצח בנגינותי. וכמודפס בסידורים.

 

 

יד. שאלה: כיצד סדר הלימוד בליל חג השבועות?

 

תשובה: סדר הלימוד שפשט בכל תפוצות ישראל, הוא הסדר שחיבר רבינו האר"י הקדוש, וסדר הלימוד, בתחילה קוראים בפסוקי התורה הקדושה מבראשית, וקורא מתחילת בראשית, עד "ברא אלהים לעשות, שזה סיום בריאת העולם. ורוב הפרשיות קוראים בהם שלשה פסוקים מתחילת הפרשה, ושלשה פסוקים מסיום הפרשה. מלבד כמה פרשיות שקוראים בהם יותר, כדוגמת פרשת יתרו ופרשת ואתחנן שיש בהם עשרת הדיברות, ועוד כמה פרשיות. ולאחר מכן קוראים בנביאים ובכתובים, תחילה וסוף מכל ספר. ובנביא יחזקאל קורא את כל הפרק הראשון, שהוא מעשה מרכבה, והוא ההפטרה של ספר יחזקאל.

 

לאחר מכן קוראים את תרי"ג המצוות. ואחר כך את ה"אדרא רבא" שבזוהר הקדוש. ואם יוכלו לקרא גם את האדרא זוטא, הרי זה יאה ויאה, והעיד גאון עוזינו מרן הבן איש חי הקדוש זלה"ה שכן היה מנהגו של גאון עוזינו רבינו חיים יוסף דוד אזולאי, מרן החיד"א הקדוש ללמוד את שתי האדרות בליל חג השבועות בעמידה, אשריו ואשרי חלקו.

ומנהג מרן אאמו"ר רבינו יורם מיכאל אברג'ל שליט"א שבסיום פסוקי התנ"ך, קוראים כל הקהל קריאת שמע, כדוגמת קריאת שמע שעל המטה, אף על פי שלא הולכים לישון בזה הלילה כלל, כי בכל אופן, התיקון הנעשה מקריאת שמע שעל המטה הוא עצום ורב.

 

ולבאר גדולת מעלת זה הלילה, איך שחביב לפני הקדוש ברוך הוא, לבלתי נדום רגע אחת מדביקות התורה הקדושה, בשמחה ובטוב לבב, כתב השל"ה הקדוש מעשה שאירע קרוב לזמניהם, והועתק מכתב המקובל הרב רבינו שלמה הלוי אלקבץ, בבית רבינו מרן הבית יוסף, והופיע עליו רוח הקודש, וכמו שכתב השל"ה הקדוש במסכת שבועות פרק נר מצוה אות ו' והלאה. ולהראות גדולת מעלת זה הלילה, איך שחביב לפני הקדוש ברוך הוא לבלתי נדום רגע אחת מדביקות התורה, גם יש רשות להפסיק בין ענין לענין לדבר דברי התעוררות מוסר ופשפוש מעשים ולתקן תקנות ליראת ה', אכתוב לכם מעשה שאירע קרוב לזמנינו, והועתק מכתב המקובל הר"ר שלמה הלוי אלקבץ, שהיה מתחבר בבית של רבינו בית יוסף, והופיע עליו רוח הקודש. וזה נוסח הכתב:

 

דעו לכם, כי הסכמנו החסיד נר"ו ואני עבדו, ועבדיכם מהחברים, לעמוד על נפשינו ליל שבועות ולנדד שינה מעינינו ותהלה לאל כן עלה בידינו כי לא הפסקנו רגע, רק אשר תשמעו ותחי נפשכם. וזהו הסדר שתקנתי וסדרתי בלילה ההוא. ראשונה תורה, קרינן מפרשת בראשית עד 'ויכלו' (בראשית ב, א - ג) בנעימה בקול גדול. אחר כך 'בחדש השלישי' (שמות יט, א) עד סוף סידרא. עוד מפרשת משפטים 'ואל משה אמר' (שם כד, א) עד סוף סידרא. עוד מפרשת ואתחנן 'ויקרא משה אל כל ישראל' (דברים ה, א) עד סוף פרשת 'שמע ישראל' (שם ו, ט). עוד מפרשת וזאת הברכה 'ויעל משה' עד 'לעיני כל ישראל' (שם לד, א - יב). עוד ההפטרה (דשבועות) 'ויהי בשלשים שנה' (יחזקאל א, א), והפטרה 'תפלה לחבקוק הנביא' (חבקוק ג, א). אחר כך מזמור 'השמים מספרים' (תהלים יט), ומזמור 'יקום אלהים' (שם סח), אחר כך ה'אלפא ביתא' (שם קיט), בלא השירות (שם מפרק קכ). אחר כך כל מגילת שיר השירים, וכל מגילת רות, ואחר כך פסוקים אחרונים של דברי הימים. וכל זה באימה ביראה בניגון ובטעם, לא יאומן כי יסופר. ואחר כך למדנו משנה כל סדר זרעים. ואחר כך למדנו על דרך האמת.

 

ובעת שהתחלנו ללמוד המשנה, ולמדנו שתי מסכתות, זיכנו בוראנו ונשמע את קול המדבר בפי החסיד נר"ו, קול גדול בחיתוך אותיות, וכל השכנים היו שומעים ולא מבינים. והיה הנעימות רב והקול הולך וחזק, ונפלנו על פנינו, ולא היה רוח באיש לישא עיניו ופניו לראות מרוב המורא. והדיבור ההוא מדבר עמנו, והתחיל ואמר, שמעו ידידי המהדרים מן המהדרים, ידידי אהובי. שלום לכם, אשריכם ואשרי יולדתכם, אשריכם בעולם הזה, אשריכם בעולם הבא, אשר שמתם על נפשכם לעטרני בלילה הזה, אשר זה כמה שנים נפלה עטרת ראשי ואין מנחם לי, ואני מושלכת בעפר חובקת אשפתות, ועתה החזרתם עטרה ליושנה. התחזקו ידידי, התאמצו אהובי, שמחו ועלצו ודעו כי אתם מבני עליה, וזכיתם להיות מהיכלא דמלכא, וקול תורתכם והבל פיכם עלה לפני הקדוש ברוך הוא, ובקע כמה אוירים וכמה רקיעים עד שעלה, ומלאכים שתקו, ושרפים דממו, והחיות עמדו, וכל צבא מעלה (להקדוש) [והקדוש] ברוך הוא שומעים את קולכם.

 

והנני המשנה האחת המייסרת את האדם, באתי לדבר אליכם, ואם הייתם עשרה הייתם מתעלים יותר ויותר, אבל עם כל זה נתעליתם ואשריכם ואשרי יולדתכם ידידי אשר נדדתם שינה מעיניכם, ועל ידיכם נתעליתי הלילה הזה, ועל ידי החברים אשר בעיר הגדולה, עיר ואם בישראל, ואין אתם כאותם השוכבים על 'מטות שן', שינה שהוא אחד מששים במיתה (ברכות נז ב), 'וסרוחים על ערסותם'. ואתם נדבקתם בידו"ד, והוא שמח בכם. לכן בניי התחזקו ואמצו ועלצו באהבתי בתורתי ביראתי. ואילו הייתם משערים אחד מאלף אלפי אלפים ורוב רבי רבבות מהצער אשר אני שרויה בו, לא היתה נכנסת שמחה בלבכם, ולא שחוק בפיכם, בזוכרכם כי בסיבתכם אני מושלכת בעפר. לכן חזקו ואמצו ועלצו בניי ידידי המהדרים, ואל תפסיקו הלימוד, כי חוט של חסד משוך עליכם, ותורתכם עריבה לפני הקדוש ברוך הוא. לכן עמדו בניי ידידי על רגליכם והעלוני, ואמרו בקול רם כיום הכיפורים 'ברוך שם כבוד' כו'.

 

ועמדנו על רגלינו וקטרי חרצינו משתרין, ואמרנו בקול כאשר נצטוינו. וחזר ואמר, אשריכם בני, שובו אל לימודכם ואל תפסיקו רגע, ועלו לארץ ישראל, כי לא כל העתים שוות ואין מעצור להושיע ברב או במעט, 'ועיניכם אל תחוס על כליכם', כי טוב הארץ העליונה תאכלו, 'ואם תאבו ושמעתם, טוב הארץ ההיא תאכלו'. לכן מהרו ועלו, כי אני המפרנסת לכם ואני אפרנסכם, ואתם שלום ובתיכם שלום, וכל אשר לכם שלום, 'ה' עוז לעמו יתן' כו'.

 

את כל הדברים האלה דבר אלינו, ושמעה אזנינו, ורבות כהנה וכהנה מענייני החכמה, כמה וכמה הבטחות גדולות. וכולנו געינו בבכיה מרוב השמחה, וגם בשמענו צרת השכינה בעונותינו, וקולה כחולה המתחננת אלינו, ואז נתחזקנו עד אור הבוקר ולא פסק גירסא מפומנא בגילה ורעדה.

 

ויהי בבקר, הלכנו וטבלנו, כאשר עשינו שני ימים קודם, ושם מצאנו לשלשה החברים אשר לא נמצאו שמה בלילה ההוא, וגערנו בהם ונספר להם את כל הטובה אשר עשה ה' עמנו, וימת לבם בקרבם וסטרו פניהם וגעו בבכיה, וגם אנחנו התחזקנו כנגדם, יען בסבתם לא זכינו עוד והפסדנו, כאשר אמר למעלה. ויאמרו, מי יתן והלילה הזאת השניה נתחבר ביחד ונהיה עשרה, והסכמנו לעשות כן. ועם שבלילה הראשון שינה בעינינו לא ראינו אפילו רגע כמימריה, וגם ביום לא הונח לישן, כי דרוש דרש החסיד נר"ו אחר המנחה, וישבנו שם.

 

ועם כל זה שנסנו בעוז מתנינו ועשינו בלילה השניה כסדר הראשון, ומרוב השמחה שהיינו עשרה, לא המתינה עד עת קרוא המשנה, ולא עד חצות כמו בלילה הראשון שהיה ממש בחצות הלילה, רק תיכף שהיינו קוראים דברות של משנה תורה, בהגיענו אל פרשת 'שמע', קול דודנו דופק. והתחיל, 'שמעו ידידים המהדרים מן המהדרים, הקיצו ורננו שוכני עפר, בסוד עפר העליון שני ההי"ן' כו', ודברים רבים של חכמה אמר הנה. אחר כך אמר, 'אשריכם ידידי אשריכם המעלים אותי, כמה וכמה נתעליתם שאתם עשרה לכל דבר שבקדושה, אשריכם בעולם הזה אשריכם ואשרי יולדתכם, אל תיראו חרפת אנוש, ומגדופם אל תחתו, כי אתם המעלים לכנסת ישראל, ודעו כי אתם מבני עליה' כו', כדלעיל, 'ואתם מתדבקים בי, והכבוד חופף על ראשיכם, וחוט של חסד משוך עליכם, ואלמלי ניתן רשות לעין הייתם רואים האש הסובבת הבית הזה, לכן חזקו ואמצו ואל תפסיקו הקשר, והעלוני בקול רם, שמע ישראל, וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כיום הכיפורים', ודברים אחרים כמו חצי שעה. וחזרנו לסוד הלימוד.

 

ואחר כך כחצות הלילה, חזר הדיבור פעם שנית, ודיבר שיעור שעה ויותר, וחזר לשבח ענין הלימוד ההוא. ואמר, 'ראו, השמע עם קול מדבר ככם' 'שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך', אם זה כמה מאות שנה שמעו או ראו כדבר הזה, ואתם זכיתם. ולכן מכאן והלאה תהיינה עיניכם פקוחות על דרככם, 'ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק', 'והחלש יאמר גבור אני', והחזיקו עצמכם לגדולים, כי אתם מבני היכלא דמלכא, וזכיתם לפרוזדור, השתדלו ליכנס לטרקלין, ולא תצאו מהפרוזדור, כי אשר יצא מפתח שער הפרוזדור דמו בראשו. הקיצו בניי וראו כי אני מסברת אתכם, הקיצו ידידי, התאמצו והיו לבני חיל, ועתה אל תתלוצצו, חזקו ועלצו, וחוט של חסד משוך עליכם מידי יום ביומו.

 

וראו כי שיכורים מחמדת העולם, הקיצו שכורים, כי הנה יום בא, ויסיר האדם את אלילי כספו ומאודיו בהנאת העולם, ואת אלילי זהבו חמדת הממון, ועלו לארץ ישראל, כי יש לאל ידכם, רק שאתם מוטבעים בטיט חמדת תבל והבליו, והיוצא מכם ונזור אחור דמו בראשו, וראו את אשר זכיתם אתם מה שלא זכו אחרים מכמה דורות'. והאריך הרבה בענין הזה.

 

 

טו. שאלה: אנשי חוץ לארץ שצריכים לעשות יום טוב שני של גלויות, דהיינו כל יום טוב, הם חוזרים עליו למחרת, האם גם בלילה שני של חג השבועות, ילמדו במשך הלילה כמו בלילה הראשון, או שמא הואיל וכבר זכו ולמדו תורה בלילה הראשון במשך כל הלילה, בלילה השני ילכו לישון?

 

תשובה: אחינו בית ישראל הדרים בחוץ לארץ, שעושים יום טוב שני של גלויות, טוב שיקראו את התנ"ך לפי הסדר המסודר, כמו בלילה הראשון, ואחר כך ילכו לישון, וכתב מרן הבן איש חי הקדוש זלה"ה שכן מנהגם, והוסיף הרב באומרו שאם יוכל ללמוד גם תרי"ג מצות ואדרא רבא ולהיות ניעור כל הלילה אשריו ואשרי חלקו.

והשם יתברך יקבץ גלויותינו, ויחזיר את כל עמו ישראל בחסד ורחמים לארץ ישראל, וישיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.

 

 

טז. שאלה: מקומות שנהגו לעמוד על רגליהם כל הקהל, בזמן קריאת עשרת הדברות בחג השבועות, האם נכון המשיך במנהגם, כדי להדגיש את הארת קבלת התורה הקדושה, וכן מפני שעל ידי זה עובר רעד של קדושה בלב הציבור הקדוש בשמיעת עשרת הדיברות, או שמא עדיף לשבת כרגיל גם בזמן ששומעים עשרת הדיברות, כדי שלא יאמרו האפיקורסים חס ושלום שרק עשרת בדיברות הם מהשמים ולא כל התורה כולה, ולכן עדיף להשוות את עשרת הדברות לכל התורה, שכשם שהציבור יושבים בזמן קריאת התורה, כן ישבו גם בזמן קריאת עשרת הדיברות?

 

תשובה: מקומות רבים נהגו לעמוד על רגליהם בזמן ששומעים את עשרת הדברות מפיו של שליח הציבור הקורא בספר תורה, ועושים כן לכבוד התורה הקדושה, כשם שבמתן תורה עמדו כולם על רגליהם, ועל ידי זה שעומדים על רגליהם בשמיעת עשרת הדיברות, מרגישים יותר בעומק הלב את קדושת עשרת הדיברות, ומרגישים קצת מעין מה שהרגישו עם ישראל בזמן קבלת התורה הקדושה בהר סיני. ומנהג אחינו האשכנזים לעמוד בקריאת עשרת הדברות, וחלק מאחינו האשכנזים נוהגים לעמוד תמיד בזמן קריאת סר התורה. וכן מנהג מרוקו לעמוד בזמן קריאת עשרת הדברות.

 

אולם יש נוהגים שהקהל יושבים בזמן קריאת עשרת הדברות, והטעם, משום "תרעומת המינים" [האפיקורסים], דהיינו מזה שבכל התורה הציבור יושבים בעת קריאת התורה, רק בעשרת הדברות עומדים, זה עלול חס ושלום לתת פתח לאותם מינים ואפיקורסים חס ושלום לומר שרק עשרת הדברות הם מן השמים ולא כל התורה כולה. ולכן אנחנו רגילים לשבת בזמן קריאת עשרת הדברות כדי להבהיר שכל התורה הקדושה היא בדרגה הגבוהה ביותר, וכל התורה ניתנה לנו על ידי מלכו של עולם, מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, מפי רועה נאמן הלא הוא משה רבינו עליו השלום.

 

ולהלכה, אלו ואלו דברי אלהים חיים, ושני המנהגים אמת, וכולם נתקנו על ידי גדולי עולם, ולכן אין לעשות מחלוקת בזה, אך בכל מקום ינהגו בזה כפי מנהגם.

ולרווחא דמילתא, הנוהגים לעמוד על רגליהם בזמן קריאת עשרת הדיברות, טוב שיעמדו מתחילת קריאת העולה לתורה, ולא רק מהפסוק הראשון של "עשרת הדיברות".

 

 

יז. שאלה: מי שנוהג שלא לעמוד בשעת קריאת "עשרת הדיברות", ויצא שהתפלל בחג השבועות במקום שנוהגים כל הקהל לעמוד על רגליהם בזמן קריאת "עשרת הדיברות", האם נכון שגם הוא יעמוד על רגליו, כדי שלא לפרוש מן הציבור, הוא שמא נכון שימשיך במנהגו ולא יעמוד בזמן עשרת הדיברות?

תשובה: הגם שיש נוהגים שלא לעמוד בזמן קריאת עשרת הדיברות, ויש נוהגים שכן לעמוד בזמן עשרת הדיברות, ואלו ואלו דברי אלהים חיים, ושני המנהגים אמת, מכל מקום מי שיצא לו שהתפלל בחג השבועות בבית הכנסת שרגילים לעמוד על רגליהם בזמן קריאת עשרת הדיברות, גם הוא יעמוד על רגליו בזמן עשרת הדיברות, כדי שלא יהיה נראה כמו זילזול חס ושלום. וכן שלא יפרוש מן הציבור. ולעולם לא ישנה אדם ממנהג המקום, מפני המחלוקת, וכבר אמרו חכמינו הקדושים זכורים לטוב, לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה אלא השלום, שנאמר אדני עוז לעמו יתן, אדני יברך את עמו בשלום.

 

 

חי. מצוה להיזהר באיסרו חג של חג השבועות מאד, לכבדו באכילה ושתייה ולימוד התורה, ויום זה של איסרו חג, דהיינו יום אחרי חג השבועות הוא גדול ונשגב מאד מאד, וכתב מרן הבן איש חי הקדוש, שאיסרו חג של שבועות הוא מעל כל האיסרו חג של כל החגים. והוא המשכיות הארת קבלת התורה הקדושה שקבלנו בהר סיני.