מאמר נבחר מתוך "אמרי נועם" לכבוד ל"ג בעומר

ל"ג בעומר

 

מעלת רשב"י וחיבור הזוהר

בסמיכות לפרשיות אלו (אמור, בהר ובחוקותי) חל בכל שנה היום הקדוש יום ל"ג בעומר - מועד הילולתו, ויש אומרים אף יום לידתו (ראה בני יששכר במאמר ל"ג בעומר), של התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי, מחבר ספר הזוהר הקדוש. אין ספק שעיקר עניינו של רשב"י בעולם, והדבר שבזכותו גדלה מעלתו על כל שאר חבריו התנאים הקדושים, הוא מה שזכה לגלות את חלק הסוד שבתורה. גילוי סודות התורה זו היתה המטרה העיקרית שבשבילה ירדה נשמתו הקדושה של רשב"י לעולם.

חז"ל אומרים (ראה שבת פח, ב) שכשעלה משה למרום כדי להוריד את התורה לארץ, מלאכי השרת התנגדו לכך בכל תוקף וביקשו מה' שהתורה תישאר בשמים. לא הפריע למלאכים שחלק הנגלה שבתורה ירד למטה לארץ, ועיקר וויכוחם עם משה היה על חלק הסוד שבתורה. ומכיון שחלק זה שבתורה הופקד ביד נשמתו של רשב"י, נמצא שהמלאכים באו למנוע את ירידת נשמתו הקדושה של רשב"י לעולם.

אך כל מאמציהם של המלאכים היו לשווא, ומשה התגבר עליהם בכל כוחו וחטף מהם בחוזקה את הנשמה הקדושה הזו, כמו שכתוב: "עלית למרום שבית שבי" (תהלים סח, יט), 'שב"י' ראשי תיבות: שמעון בר יוחאי. וגם שאר מוסרי תורת הסוד שבדורות שאחרי (שהמשיכו את דרכו של רשב"י) נרמזים בתיבת 'שב"י' שהיא ראשי תיבות: ר' יצחק בר שלמה - האר"י הקדוש, ר' שלום בר יצחק - הרש"ש הקדוש, ואחרון אחרון חביב ר' ישראל בן שרה - הבעל שם טוב הקדוש.

וכמו שכללות התורה נחלקת לארבעה חלקים: פשט, רמז, דרש, סוד (בחינת פרד"ס תורתנו הקדושה), כך גם תורת הסוד עצמה (כמו גם שאר החלקים) נחלקת לארבעה חלקים פרטיים (פשט שבסוד, רמז שבסוד וכו'). וקבלה בידינו מפי זקני החסידים, שאת חלק הפשט שבסוד גילה רשב"י, ואת חלק הרמז שבסוד גילה האריז"ל, ואת חלק הדרש שבסוד גילה הבעל שם טוב הק', ואת חלק הסוד שבסוד יגלה מלך המשיח.

מפורסם המעשה המובא בגמרא (שבת לג, ב) שפעם ישבו יחדיו התנאים הקדושים רבי יהודה בן פדת, רבי יוסי בן חלפתא ורבי שמעון בן יוחאי, וישב עימהם גם יהודה בן גרים, שאומנם היה תלמיד חכם אך לא היה זהיר בלשונו די הצורך. ובעוד שרבי יהודה שיבח את מעשיהם של הרומאים ורבי יוסי ולא הביע דעתו בדבר, רבי שמעון בן יוחאי מגודל מידת האמת שבערה בקרבו גינה אותם בכל תוקף. הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם, והיתגלגלו הדברים עד שהגיעו לאזני המלכות, וגזרה המלכות להרוג את רשב"י על כך שגינה אותם.

משום כך ברח רשב"י יחד עם בנו רבי אלעזר עד שהגיעו למערה אחת והיסתתרו שם במשך שלוש עשרה שנה. ולצורך קיומם במערה עשה להם הקב"ה נס וברא להם עץ חרובים למאכלם, ומעיין של מים לשתיה. וכך הם עסקו בתורה במסירות נפש נפלאה.

באותה המערה נגלה אליהם אליהו הנביא זכור לטוב ולימדם את סודות התורה, ומשם החל אורו של רשב"י לזרוח בכל העולמות ביתר שאת ויתר עוז, וכלשון הפיוט (בשיר "בר יוחאי"): "במערת צורים שעמדת שם קנית הודך והדרך".

אמרו חסידים בשם אדמו"ר הזקן: 'רשב"י חיבר עשרים ושניים ספרים, כמספר כ"ב אותיות התורה - ספר האורה, ספר הברכה וכו', אך אלינו הגיע רק חלק קטן מהספר השביעי, הוא ספר הזוהר'. רשב"י חיבר את ספר הזוהר כדי לטהר את האוויר המעופש של העולם הזה, ובכך גרם טובה גדולה לכל יהודי באשר הוא. כי כשאוויר העולם אינו נקי, הדבר משפיע לרעה על כל אחד ואחד, איש איש כפי דרגתו. אך על ידי לימוד ספר הזוהר נטהר אוויר העולם, ועל ידי כך כולם מושפעים לטובה.

גרסת דברי הזוהר הקדוש, גם אם הקורא לא מבין אותם כלל, מרוממת את הנפש ומטהרת אותה מכל זוהמה, ואפילו הקשה ביותר. וכן כתב רה"ק ר' יצחק אייזיק מקאמארנא זיע"א בספרו נתיב מצוותיך (נתיב התורה שביל הראשון אות לא): "וראוי לקבוע עצמו לילמוד חמש דפין בזוהר בכל יום, והוא תועלת גדול ותיקון גדול לנפש להאירה ולזככה ולתקנה, ולכלות קוצים מידות רעות ותאוות רעות לזכות בנועם ה', והוא מרפא ותיקון לחטאים ופשעים של הנפש. וכן נתן מרן האר"י תיקון לבעל תשובה שיאמר חמשה דפין זוהר או תיקונים בכל יום, וכך נהג מורי ורבי הקדוש מוהר"ר צבי".

פעם שאל האדמו"ר האמצעי (ר' דובער, בנו וממלא מקומו של בעל התניא) את משרתו, שהיה יהודי פשוט ביותר: 'מאיזה לימוד הינך נהנה יותר, מלימוד משניות או מלימוד ספר הזוהר?' ענה המשרת: 'מלימוד הזוהר נהנה אני יותר, וזאת אף על פי שאת לימוד המשניות אני מבין לפי ערכי, ואילו את לימוד הזוהר איני מבין כלל'. והסביר לו אדמו"ר האמצעי: 'אכן, הנשמה נהנית יותר מלימוד ספר הזוהר כיון שהוא מטהר ומרומם אותה. ואף שנדמה לאדם שהוא לא מבין מה שכתוב, הדבר אינו כן, כי הנשמה שלו כן מבינה את מה שהיא לומדת'.

בארצותיהם של בני עדות המזרח רחשו כבוד גדול וחיבה יתירה לספר הזוהר הקדוש. ביום שזכה אדם לקנות את ספר הזוהר ולהכניסו לביתו הוא היה עורך סעודה גדולה וחשובה מחמת החשיבות שייחסו לדבר זה, וכן מגודל השמחה שהיתה להם בכך. ספר הזוהר לא היה מש מתחת ידם ותמיד היו הוגים בו באהבה ובמורא.

זכורני כבר מימי ילדותי שהייתי רואה את אבי מורי זצ"ל הוגה בספר הזוהר דבר יום ביומו, הגם שהדבר היה קשה עליו ביותר הן מחמת שספר הזוהר שלו היה בדפוס הישן באותיות רש"י מזעריות שבורות, והן מחמת חולשת ראייתו, וכך מתוך עמל גדול זכה לסיים את ספר הזוהר י"א פעמים.

בסוף ימיו של הבבא סאלי הוא עבר דירה לבית רחב יותר. לפני העברת הדירה הוא שאל את הרבנית אם כבר הכניסו רהיט או כלי כלשהו לבית החדש, והשיבה לו הרבנית שעדיין לא, וההובלה תהיה רק מחר. והזהירם הבבא סאלי שלא יכניסו שום דבר לבית החדש לפני שיכניסו לשם את ספרי הזוהר הקדוש שלו, ובאם חלילה לא יעשו כמצוותו לא יוכל לעבור לבית החדש בשום אופן. כדי שתשרה השכינה בבית, הדבר הראשון שיש להכניס לתוכו לפני כל דבר אחר זהו ספר הזוהר הקדוש.

לאחר השואה הנוראה שגבתה שליש מעמנו (לא תקום פעמיים צרה רח"ל), ערכו גדולי המקובלים תעניות רבות ויחודים נוראים כדי שיגלו להם מן השמים מפני מה זכו בני עדות המזרח שלא נתנם ה' בידי הצורר הנאצי ימש"ו, עד שנגלה אליהם אליהו הנביא ואמר להם שזהו משום שבני עדות המזרח היו מחבבים ביותר את ספר הזוהר ולומדים בו ללא הפוגה כנ"ל, ולכן היתה עליהם שמירה עצומה מן השמים. לעומת זאת, באזור אירופה דחו והרחיקו את הלימוד בספר זה, ולכן חסרה להם השמירה העצומה שלו והצליח הרשע הארור לשלוח בהם יד רח"ל.

ומכאן נלמד גם לימינו אנו, כשמלחמות רבות מסבבות אותנו מכל עבר, שאין דבר שמסוגל לשמור שמירה מעולה על האדם ועל בני ביתו כמו הלימוד בספר הזוהר הקדוש. וגם אם טרם זכה האדם ללמוד בספר זה, על כל פנים חובה היא שיהיה לו אותו בביתו, כי עצם המצאותו של ספר הזוהר הקדוש בבית, משפיעה בו קדושה גדולה ושמירה נפלאה. בית שיש בו את ספר הזוהר לא יכול להיפגע משום דבר שבעולם.

לרשב"י היה כח עצום להמתיק את הדינים מעל כל העולם, כמו שמסופר בזוהר הק' (פר' ויקרא טו, א) שיום אחד ראה רשב"י שאור השמש נחשך עד מאוד מזה שלושה ימים. אמר לרבי אלעזר בנו: 'בוא אחרי בני ונראה מה זאת, כי בוודאי שגזרה קשה נגזרה על העולם'. ובעוד שהיו הולכים ראו נחש אחד שפיו פתוח ומוציא אש בלשונו.

הכה רשב"י בידו בראשו שלל הנחש ואמר לו: 'נחש נחש, לך ואמור לנחש העליון (נחש הקדמוני - הס"מ) שהרי רבי שמעון בר יוחאי נמצא בעולם ואין בכוחו להזיקו'. מיד ברח הנחש ונכנס לנקב אחד שהיה שם באדמה. וגזר רשב"י שכשם שהנחש התחתון טמן ראשו בעפר כך גם הנחש העליון המקטרג יסתום פיו ויטמנהו בעפר.

ואז שמעו רשב"י ובנו כרוז שיוצא מן השמים ואומר: 'כל החיצונים המקטרגים וממונים להזיק את העולם, אין בכוחכם לשלוט בעולם שהרי נמצא בו רשב"י והוא מבטל אתכם מן העולם. אשריך רבי שמעון שבוראך חולק לך כבוד יותר מכל בני העולם'. ואז ראו רשב"י ובנו כיצד אור השמש חוזר להאיר כראוי, לאות כי בטלה הגזירה ונמתקו הדינים בזכות רשב"י.

עם ישראל שבכל הדורות חיבבו ביותר את היום הקדוש ל"ג בעומר, והיו עולים עם כל בני משפחותיהם לציונו הק' של רשב"י במירון ועורכים שם סעודות גדולות ומרבים בשמחה.

וכן הפיוט המפורסם "בר יוחאי" שחיבר ברוח הקודש המקובל האלקי ר' שמעון לביא היה מושר אצל בני עדות המזרח בכל עת, כגון בליל שבת לפני הקידוש, בסעודת ברית יצחק או חנוכת בית, ובכלל בכל סעודה חשובה, ומקובל בידיניו ששירת פיוט זה (המיוסד על עשרת הספירות הקדושות, ומכיל בתוכו סודות עצומים) מסוגל לפעול ישועה גדולה בכל הענינים.

ונראה הטעם לחיבוב זה, משום שרשב"י אמר: "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין" (ראה סוכה מה, ב), ולכן כולם ממהרים להגיע אליו כדי שיושיע אותם מן הדין. וכיצד הוא פוטרם מן הדין? אלא שרשב"י סובר ש"דבר שאינו מתכווין פטור" (ראה שבת מו, ב וביצה כג, א), ומכיון שרוב עם ישראל לא מתכוונים באמת לחטוא, ואין זה רצונם האמיתי, אלא שהשאור שבעיסה, היצר הרע, הוא המעכב בעדם ואונסם לכך, על כן אין לחייבם על מעשים אלו אלא הם פטורים.