מוסדות "קול רינה" בראשות הרב יורם אברג'ל זצוק"ל
פייסבוק
הרשמה
חיפוש
דלג על חיפוש
עצות הרב
תרום והיה שותף
הרשם לניוזלטר
ספרי הרב
תוכן העמוד
דלג על תוכן העמוד

רבי ישראל בעל שם טוב

רבינו איש אלקים קדוש ונורא הבעל שם טוב הק' האיר אור עולם בשנת נח״ת וי״א ת״ס וקיבל מאחיה השילוני כמובא בספה״ק תולדות יעקב יוסף (פרשת בלק) ״אחיה השילוני שקיבל ממשה רבינו ע״ה והיה מיוצאי מצרים ואח״כ מבית דינו של דוד המלך ע״ה והיה רבו של אליהו הנביא ורבו של מורי זלה״ה.

 

הרה״ק רבי מנחם מנדל מוויטעבסק כותב במכתב: ״היו היה דבר השם ביד הבעל שם ויגזור אומר ויקם, אחד היה ומהקדמונים לא קם כמוהו ואחריו על עפר מי יקום״.

 

אחיה השילוני למד עם הבעש״ט הקדוש עשר שנים כל התורה, מבראשית עד לעיני כל ישראל. פעם ראו התלמידים שהבעש״ט הק' רועד ומרתת בכל גופו, לאחר זמן נכנס אליו תלמידו הרה״ק רבי מענדל'ה באדער ושאלו על זאת, ואמר לו הבעש״ט הק' שהיה אצלו אליהו הנביא ודיבר עמו, ואח״כ בא אליו אחיה השילוני ודיבר אתו, ובעת שאחיה השלוני דיבר אתו, עמד אליהו הנביא בצד, ואז חשב הבעש״ט הק', אדם שאליהו הנביא מדבר עמו, ואח״כ בא אחיה השילוני ומדבר אתו, ואז אליהו הנביא עומד בצד, ואעפ״כ גם לאדם כזה אמרו חז״ל אל תאמין בעצמך עד יום מותך, ולכן החל לרעוד בכל גופו.

 

חמש מאות שנה הפצירו צדיקים שיורידו את נשמת הבעש״ט הק' לעולם, אך לא נתרצה לירד, רק לבסוף ירדה, בעבור לא ידח ממנו נדח. וכך היה מעשה: פעם נתעורר רעש גדול בשמים, שנשמות צדיקים הרעישו שכבר תהיה הגאולה השלימה כי בא מועד, לעומתן היו שטענו כי עדיין אין השעה כשירה לכך, שכן עדיין נמצאות נשמות רבות הצריכות לתיקון, ומה תהא עליהן? והללו טוענים: שאין על כל כלל ישראל לסבול בגין נשמות אלו? והסכימו כולם שמכיון ונמצאת איתם נשמה גדולה ישאלו את פיה. ומששאלו אותה, השיבה: הלא מפורש בקרא (שמואל ב,יד) ״לבלתי ידח ממנו נדח״. אמרו לה: הרי כלל ישראל כבר סובל מחמתן זה זמן רב כל כך, ועד מתי יסבלו? לכן דרשו הימנה שתרד היא לעולם ותתקן אותן נשמות. וכך ירדה נשמת הבעש״ט הק' לזה העולם. ופעם אחת הרעיש הבעש״ט הק' להביא הגאולה, השיבו לו מן השמים: הלא אתה עכבת את הגאולה עד שיבואו כל הנשמות על תיקונן, ומה אם כן רצונך עתה?

 

מובא בתולדות שמעתי ממורי זלה״ה בביאור המשנה (אבות פ״ב מ״א) עין רואה ואוזן שומעת וכו', מצד שהוא עין ראוי לראות מסוף העולם ועד סופו, ואוזן ראוי לשמוע הכרוזין של מעלה, רק עוונותינו מבדילין וכו', ומורי זלה״ה [הבעש״ט הק'] יוכיח שראה מרחוק, ושמע הכרוזין, כאשר נתברר לאמיתו, וא״כ אפשר ואפשר לשמוע ולראות.

 

ביום מלאות לו ל״ו שנה בשנת תצ״ד נתגלה ויצא טבעו בעולם, קודם לכן ניהל עדת הצדיקים הנסתרים. נכדו של רבינו, הרבי ר' ברוך ממעז'יבוז זי״ע גילה בשם זקינו רבינו: אני באתי לעולם הזה להראות דרך שיראה האדם להמשיך על עצמו שלושה דברים הללו, היינו אהבת ה' ואהבת ישראל ואהבת התורה ואין צריך לעשות סיגופים. אל אחד מהצדיקים הגיע פעם יהודי שהיה צם משבת לשבת, הוכיחו הצדיק על מנהגו, באומרו: הרי לצום משבת לשבת אינו מדרך הבעל שם טוב הק'. השיב הלה: הלא ידוע שהבעש״ט הק' בצאתו מביתו בראשית השבוע, היה לוקח עמו את מזונו לכל השבוע, ובשובו בערב שבת היה משיב את הכל. ענה לו הצדיק: הבעש״ט הק' היה לוקח כדי לאכול, אלא שעסוק היה בדבקות עד ששכח מלאכול, אבל לצום מלכתחילה זאת לא עשה.

 

מובא מאמר בשם הבעש״ט הק': ״פון זיך נישט ארויס קוקען, און אין יענעם נישט אריין קוקען״. [אל יסיר אדם את מבטו מעצמו, ואל יביט בנעשה בזולתו]. וכבר העיד הרה״ק רבי מרדכי מטשרנוביל זי״ע (ספר בעל שם טוב על התורה, הקדמה אות סד) ״אנו מאמינים שעד ביאת הגואל במהרה בימינו, כל מה שיאנח איש אחד מישראל וישבר לבו בהרהורי תשובה, הכל הוא מכח הבעל שם טוב זי״ע״. וכן מובא בשם הרה״ק רבי מרדכי מלכוביץ זי״ע ״מיום שירד הבעש״ט הק' זי״ע לעולם אין אדם יכול להגיע בעצמו לשלימות הפנימית בעבודת ה' בלי רבי״.

 

הרה״ק ה״בית אהרן" מקרלין זי״ע אמר: יהודי אינו צריך להתבייש לבקש על הפרנסה, הבעש״ט הקדוש אמר מה דאיתא בזוה״ק צווחין וכו' היינו בדורות הראשונים שהיו שהיו בריאים ועשירים, אבל בדורות אלו צריך לבקש על הפרנסה מהשי״ת.

 

תלמידו של רבינו הבעש״ט הק' זי"ע הרה״ק רבי דוד פורקעס זי״ע סיפר כי כשחלה אור שבעת הימים, והיה הולך ונחלש, נכנס אל רבינו בשאלה כיצד יוכל להתפלל לרפואתו באופן שלא ירגישו המקטרגים שזו היא תפלה לבריאותו, והחל לומר לו ופניו נעשו בוערות כלפידים, עד שנפל עליו פחד ויראה. לאחר מכן גילה לו כי רבו הנביא אחיה השילוני עמד מצד אחד, ואליהו הנביא זכור לטוב מצד שני.

 

ומסופר כי הרה״ק רבי פנחס מקוריץ זי״ע ראה ברוח קדשו בשביעי של פסח כי כבר נגזרה הגזירה, והצטער מאד שלא היה בכחו לבטל אותה, מאחר שלא יכול היה לטבול במקוה בערב החג בגלל חולשתו. בין פסח לעצרת חלה אור שבעת הימים ״ועם כל זה היה מתאמץ להתחזק בתפלה, ואף עבר לפני התיבה כדרכו בקודש״.

 

בליל חג השבועות ״נאספו אנשי סגולתו להיות נעורים כל הלילה באמירת התיקון, ואמר רבינו הבעש״ט לפניהם תורה בענין הקשר שבין פסח וחג מתן תורה, באשמורת הבוקר של יום הראשון מחג השבועות שחל אז ביום רביעי. (ועל כן המליץ לאחר מכן הרה״ק רבי שניאור זלמן מלאדי זי״ע כי ביום שניתלו בו המאורות ברקיע השמים ביום הרביעי בו ביום ניטלו המאורות ונסתלק אור העולם״.) קרא לכל תלמידיו, וביקשם בלשון זו: עד עתה גמלתי עמכם חסד, ואילו עתה אבקשכם לעשות עמי חסד של אמת. כאשר נתאספו התלמידים אמר לפניהם דברי תורה בענין עליית הנשמות מעולם לעולם, והעידו עליו כי צורתו האירה כבשעת קבלת שבת בכל שבת. לאחר מכן נתן להם סימן כי בשעת יציאת נשמה יעמדו שני השעונים שהיו בביתו, ואכן כך היה כי לפתע החל גופו הק' להזדעזע כמו שהיה רגיל בעת עמדו בתפלה, וסיפר תלמידו הרה״ק רבי גדליה מליניץ זי״ע בעל ״תשואות חף כי ראו בחוש את יציאת הנשמה ״כמו שלהבת מראה תכלת״.

 

הוה״ק רבי פנחס מקוריץ זי״ע היה רגיל לספר, כי שמע מפה קדשו בטרם עלותו למרום, כי היה לו עוד שעתיים לחיות בעולם, ואמר בלשונו הטהור כי הוא נותן אותם במתנה לגבוה. והוא מסירות נפש אמיתית זכותו הגזולה יעמוד לנו שנזכה להגאל בקרוב ע״י משיח צדקנו אכי״ר

עבור לתוכן העמוד