מוסדות "קול רינה" בראשות הרב יורם אברג'ל זצוק"ל
פייסבוק
הרשמה
חיפוש
דלג על חיפוש
עצות הרב
תרום והיה שותף
הרשם לניוזלטר
ספרי הרב
תוכן העמוד
דלג על תוכן העמוד

הרב מרדכי אליהו

דברי הספד שאמר הרב יורם אברג'ל שליט"א לכבודו ועילוי נשמתו של הרב הגאון הצדיק רבי מרדכי צמח יסוד הדור, מורינו ורבינו האיש הקדוש והחכם זצוק"ל:

 

הגמרא (יומא לח ע"ב) אומרת: "כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל", ראה הקב"ה בצדיקים שהם מועטים, עמד ושתלן בכל דור ודור. "מצוקי ארץ" - מלשון יציקה, יש שמתפעלים מהקירות, מהגגות, מהגובה, אבל שוכחים לרגע שהדבר שמעמיד את הבנין הזה זה היסודות שיצקו למטה, אותם הצדיקים, שנאמר עליהם בגמרא (סנהדרין פח ע"ב): "שלחו מתם: איזהו בן העוה"ב? שייף ועייל שייף ונפיק, וגריס באורייתא תדירא, ולא מחזיק טיבותא לנפשיה".

הרבה שנים לא היה בדור שלנו כבושם הזה. זכות עצומה שהיה לנו מנהיג דור ששורשיו על אפיקי מים, עומק רום ורוחב, המיוחס לעמוד הדור של כל בני הגולה ה'בן איש חי' זצ"ל. והמשיך מתורתו העצומה בלמדנות, בפרישה ובתורת הפנימיות, ובד בבד לשזור את זה עם תורת החסידות הנפלאה שהיא תורה שמאירה לאדם את החושך ומחזירה למוטב.

 

קשריו העצומים של הרב עם הקודש קודשים, "הרבי", היו עצומים וקשורים זה בזה. 'אחים ולא התפרדו' בפגישותיו האישיות, עד שהרבי מידי פעם הרים שיחת טלפון לרב - דבר שהיה נדיר ומיוחד - הכל מאהבתו העצומה של הרבי שנתן מלוכה עליו. מכיון שידע שמורינו הרב יודע לחבר את כל גווני הקשת. יש רב שיודע בפשט אבל לא יודע בעיון, יש שיודע בעיון ולא יודע בפשט, יש רב של עדה ולא של קהילה גדולה, יש רב של קבלה ולא יודע גמרא. מי שהכיר את תורתו של מורנו הרב ועוצמת החדות לפסוק מצד אחד לפשרה, והרוגע להעמיד כל אדם על מקומו בשלום, ולא להרחיק אדם. גם כשמורנו הרב פגש אנשים שחסר להם תורה, חיבב אותם במאור פנים. על זה אמרו בגמרא במסכת סוכה (מה ע"ב): "אמר חזקיה: ראיתי בני עליה והם מועטים". אומרת הגמרא: עד כמה מועטים? "אם אלף - אני ובני מהם, אם מאה - אני ובני מהם, אם שנים - אני ובני מהם".

 

מי שמכיר ומביט לאורך כל שנות חייו הציבורית של פאר הדור העצום שאנו עוסקים בהספדו כעת, יודע את דרכו בשמירה עצומה על התורה, והן בהקמת גרעינים תורניים נפלאים, כך שאין כמעט עיר בא"י שלא הוקם שם בית מדרש לתפארה, לקרב אז ישראל לאביהם שבשמים.

הרב לכשעצמו, כפי שהכרתם, היה פרוש - לא שינה ולא אכילה, אדרבה נטל עליו חלק גדול מיסורי הדור. ובני ביתו ידעו על סיגופיו, ועל טהרתו, ועל זיכוכו, ועל דרכו הנפלאה שהלך בדרכו של ה'בן איש חי', שידעו כל אות מתורתו ומהנהגותיו, והיתה לו ידיעה עצומה ב'רב פעלים', ב'רב ברכות' ובשאר ספריו של מרן הבא"ח.

לרב היה חשוב דברי ה'אור החיים' הקדוש בפרשת בהר (ויקרא כה, כה), שם כתוב שתפקידים של גדולי ישראל לצאת לעם ולומר להם: "הטוב לכם כי תשבו חוץ, גולים מעל שולחן אביכם... וימאיס בעיניו תאוות הנדמים... עד שיטהר לבם לשוב אל ה'". זאת העבודה העצומה.

 

כל מי שהגיע לפתחו של הרב, הרב היה תמיד מאיר פנים כמו המאור הגדול. מורינו הרב ידע להעריך כל אדם, ולדעתי הרב מעולם לא פגש אדם מכוער, הרב תמיד ראה את הנשמה האלוקית שנמצאת בתוך האדם.

 

הגמרא בתענית (כ ע"ב) מספרת על רבי אלעזר שאמר לאיזה אדם: "כמה מכוער אותו האיש", ענה לו: "לך ואמור לאומן שעשני". וכתבו התוס' שם שאותו האיש היה אליהו הנביא. ללמדנו שכל עם ישראל נשמתם היא מכסא ה', שנאמר: "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו". ה' שתל לנו את מורינו הרב העצום חכם מרדכי אשר: "שמעו הולך בכל הארץ כי נפל פחד מרדכי עליהם". איש שהשכינה לא זזה ממנו. איש שהשכינה דיברה מגרונו. איש אשר ליווה את הדור במשבריו ובאהבתו לארץ ישראל. היה מביע את מחאתו הנחרצת נגד כל החזרת שטח מארץ ישראל, וכפי שאתם רואים שבהשגחה פרטית יצא השלושים דוקא בפרשה זו המדברת על קדושתה של הארץ.

הרב הגן עלינו בתפילותיו ובמצוותיו. היה משתדל בכל מיני פגישות עם אנשי בטחון ואנשי ממשלה, שיחדלו מהרע, ולא יזיקו לישוב ארצנו הקדושה שניתנה לאבותינו.

שבחו הגדול הוא העין הטובה. העין הטובה של הרב, כבשה את עולם התורה, כבשה את ליבותיהם של עם ישראל הפשוטים והחכמים. כל מי שרצה להגיע לבית הזה, הגיע - איש או אשה, ילד או ילדה, חכם או לא חכם. כולם מצאו את מאור הפנים שלו, לא המאור הקטון אלא תמיד זרח המאור הגדול.

 

אשרי הדור שזכה לכזו הנהגה. אשרי הדור שימשיך לילך בדרכיו. אשרי הבנים שזה אביהם. אשרי התלמידים שזה מוריהם ורבם. צריכים להמשיך לשמור את קדושת ארצנו, להמשיך את קיום הגרעינים התורניים בכל מקום ומקום. להשתדל להרבות בקירוב רחוקים, בקירוב אחינו כל בית ישראל קדושים וטהורים, כמו שהרב לימד בכל דרשותיו הנפלאות במאור פניו, וברמזיו העדינים, ולמדנו לא לזלזל בשום יהודי. וכיון שראה הקב"ה את הצדיק הזה ואת גדולתו, שתל אותו בדור שלנו, דור שיש בו לא מעט בלבולים וכל אחד מושך לכיוון אחר. מורינו ורבינו הצליח לאחד את השורות לשורה אחת, המילה שלו, המסר שלו: אחדות העם, שמירת הארץ, הרחבת גבולות התורה, להזהר בשנאת חינם כל שהוא. היה מן הנעלבים ואינם עולבים, והיה מחריש ולא עונה. דרכו הגדולה, הידועה לכל, היא - תמיד - לשמור על פלך השתיקה. וזיכהו הקב"ה להגן על דורנו. מי ימשיך להגן על דורינו? אלה שממשיכים את דרכיו הקדושות, אלא שניטעה בהם אהבת ישראל, אלא שניטעה בהם עין טובה.

 

ברכות הרב הם כמו ברכותיו של אלישע הנביא. כתוב בספר מלכים ב' (פרק ב), שאלישע ניבא כי בשער שומרון ימכרו התבואה בזול ביום למחרת – "כעת מחר סאה סלת בשקל וסאתים שעורים בשקל בשער שומרון". היה שם שליש, איזה אדם כזה בן תורה, אך לא היה אוהב ישראל, ואמר לאלישע: "הנה ה' עושה ארובת בשמים היהיה הדבר הזה" - איך אתה מבטיח לעם כזה רשע, עם כזה מבולבל אשר עובד ע"ז? אמר לו אלישע: "הינך רואה בעיניך ומשם לא תאכל", ואכן למחרת הוא נרמס בשער למוות. אמר ע"כ הח"ח: אדם זה היה ת"ח, אך לא היתה לו אהבת ישראל, והוא שומע מהנביא שה' רוצה לתת, אך הוא מביע התנגדות. והרמ"ע מפאנו בספר 'גלגולי נשמות' הביא את דברי הגמרא בפסחים (סד ע"ב): מעולם לא נתמעך אדם בעזרה אע"פ שהיה עמוס בבני אדם חוץ מפסח אחד בימי הלל שנתמעך בו זקן אחד והיו קוראין אותו: פסח מעוכין. מי היה אותו זקן שנתמעך? זקן זה הוא גלגול השליש שהיה בימי אלישע. כלומר שאותו אדם נתמעך פעמיים.

 

מורנו ורבנו היה אוהב כל יהודי באשר הוא, וכפי שאמר הבעש"ט לאביו של ר' נחמן: אני אוהב כל יהודי בישראל כמו שאתה אוהב את בנך נחמן הקטן, שבסוף נעשה גאון הדור.

 

יהי רצון שיתקיים בנו מה שנאמר במסכת כתובות (קג ע"ב) לגבי אלו שהשתתפו בהספדו של רבי הקדוש: "נפקא בת קלא ואמרה: כל דהוה באשכבתיה דרבי מזומן הוא לחיי העוה"ב". זכותו תגן עליכם, תגן עלינו, ועל כל בני ביתו, ועל כל הדור אמן ואמן.

עבור לתוכן העמוד