מוסדות "קול רינה" בראשות הרב יורם אברג'ל זצוק"ל
פייסבוק
הרשמה
חיפוש
דלג על חיפוש
תוכן העמוד
דלג על תוכן העמוד

ראש השנה - שנהיה לראש

בסדר ה"סימנים טובים" שנוהגים לערוך בסעודת ליל ראש השנה, בין היתר, מניחים על השולחן גם ראש של כבש, ולפני שטועמים ממנו אומרים: "שנהיה לראש ולא לזנב". ושורש מאמר זה הוא ממה שנאמר בברכות שבפרשת כי תבוא (דברים כח, יג): "ונתנך ה' לראש ולא לזנב".

 

הרב הצדיק ר' רפאל כדיר צבאן ע"ה היה אומר שתיבת "לראש" היא ראשי תיבות "לעשות רצון אבינו שבשמים". וזהו שאנו מבקשים מה' "שנהיה לראש", כלומר, שנזכה תמיד לעשות את רצון אבינו שבשמים.

 

ויש להוסיף עומק בזה על פי הנאמר: "החכם עיניו בראשו" (קהלת ב, יד). ומפרש רש"י שם שהחכם מסתכל ומתבונן מראשיתו של כל דבר מה יהא בסופו. והיינו כי הסתכלות העין של החכם מסמלת את חכמתו ותבונתו לראות את העתיד, כמו שאמרו חז"ל (תמיד לב, א) "איזהו חכם - הרואה את הנולד".

 

ולכן מצינו שבתקופות קדומות היו רגילים לקרוא לנביא "רואה", כמו שנאמר: "לפנים בישראל כה אמר האיש בלכתו לדרוש אלקים לכו ונלכה עד הרואה כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה" (שמואל-א ט, ט). ומפרש ה"מצודות דוד" שם: "לפנים בישראל" - בימים הקדמונים היה מנהג הלשון בישראל, כשהלך מי לדרוש דבר ה' מן הנביא, היה אומר 'נלך עד הרואה'. "כי לנביא היום" - מה שהיום נקרא "נביא", היה נקרא לפנים "רואה".

 

וכיו"ב נאמר בכתובים: "המה יִסַּד דויד ושמואל הרואה באמונתם" (דה"י-א ט, כב), ומפרש ה"מצודות ציון" שם: "שמואל הרואה" - הנביא, על כי רואה במראה הנבואה. והיינו כי לנביא היתה חכמה גדולה כמו שכתוב "ונביא לבב חכמה" (תהלים צ, יב. וראה בפי' הרד"ק שם), ומכח אותה חכמה שהיתה לו, היה מסוגל לראות את מה שעתיד להיות, ולכן קראו לו "רואה".

 

וזהו בעצם פירוש הפסוק "החכם עיניו בראשו", כלומר החכם מתבונן בעיני שכלו ותבונתו כבר בתחילתו וראשו של כל דבר מה יצא ממנו לבסוף. חכם לא עושה שום מעשה בדיעבד, אלא כל דבר הוא עושה מתוך שיקול דעת ומחשבה מה יצמח מהמעשה הזה בעתיד.

 

וזהו שאנו מבקשים מה' בליל ראש השנה: "שנהיה לראש", כלומר, שנזכה תמיד להסתכל ולהתבונן כבר מראשיתו ומתחילתו של כל דבר מה יהא בסופו, בבחינת "החכם עיניו בראשו", ולא נעשה חלילה מעשים חפוזים שנתחרט עליהם לאחר מכן ח"ו.

 

ועל דרך משל, אם יבוא לפנינו ניסיון בענין של ממון ויהיה באפשרותנו להרוויח כסף שלא ביושר ח"ו - שלא ניפול ברישתו של היצר הרע ונתפתה לעשות זאת אלא נהיה בבחינת "החכם עיניו בראשו" ונתבונן כבר מראשיתו ומתחילתו של הדבר שמעשה שכזה עשוי להצמיח לנו בעתיד יסורים קשים ומרים, ומכל שכן שלאחר אריכות ימים ושנים נצטרך לעמוד לפני הקב"ה ולתת דין וחשבון על כל פרוטה ופרוטה שהגיעה לידינו אם באמת היא היתה שייכת לנו או שמא לא, ומה נענה אז? וכאשר נתבונן בכל זאת מיד נפרוש מן האיסור.

 

או למשל אם יבוא לפנינו ניסיון בענין של שמירת הקדושה ויפתה אותנו יצרנו הרע להביט במראות אסורות או להתקרב לנשים אסורות בר מינן - שלא ניפול ברישתו של היצר הרע ונתפתה לעשות זאת ח"ו, אלא נהיה בבחינת "החכם עיניו בראשו" ונתבונן כבר מראשיתו ומתחילתו של הדבר שמעשה שכזה יעלה לנו בעתיד ביוקר ונצטרך לשלם עליו מחיר כבד ח"ו, וכאשר נתבונן בכך מיד נפרוש מן העבירה, ונקיים בעצמנו את מאמר חז"ל (אבות ד, ב): "הוי בורח מן העבירה".

 

כל אדם צריך להשתדל תמיד לקיים בעצמו את הפסוק "החכם עיניו בראשו", ולפני כל מעשה שהוא עושה יתבונן כבר מההתחלה מה יצא מהמעשה הזה לבסוף. ואם המעשה שבא לפניו הוא טוב - יחזיק בו בכל הכח, אבל אם מדובר במעשה לא טוב ח"ו - יברח ממנו גם אם הדבר יעלה לו בחייו, כי אסור לחיות נגד ה' חלילה, וכל מי שחי נגד ה' העדרו מן העולם טוב יותר.

 

והנה נוסף על ביאורו הפשטי של הפסוק "החכם עיניו בראשו", מבואר בזוהר הק' (פר' בלק קפז, א) שסודו של פסוק זה הוא: כי על ראשו של כל אדם שורה השכינה הקדושה, וכוונת הפסוק היא שהחכם תמיד נותן את דעתו ומתבונן בעיני שכלו על אותה השכינה הקדושה השורה על ראשו ולא שוכח ממנה אף לרגע, ולכן תמיד הוא נזהר מאוד במעשיו שלא לגרום לה להסתלק חלילה מעל ראשו.

 

ומוסיף הזוהר הק' ומבאר שאותה שכינה השורה על ראשו של האדם דומה לשלהבת הדולקת בראש הפתילה של הנר, וכשם שצריך תמיד להוסיף שמן לנר כדי שהשלהבת תמשיך לדלוק ולא תכבה, כך צריך האדם תמיד להרבות בלימוד תורה ובקיום מצוות ובעשיית מעשים טובים כדי שהשכינה תמיד תמשיך להאיר מעל לראשו. כי גוף האדם משול לפתילה, והשכינה שעל ראשו משולה לשלהבת, ומעשיו הטובים של האדם משולים לאותו שמן שגורם לשלהבת להמשיך לדלוק.

 

וזהו "החכם עיניו בראשו", כלומר, החכם תמיד מתבונן בעיני שכלו ונותן את דעתו על השכינה הקדושה השורה מעל לראשו, ולכן תמיד הוא נזהר שלא לעשות מעשים לא רצויים שיגרמו לה חלילה להסתלק מעל ראשו, וכן הוא נזהר תמיד להרבות בלימוד תורה ובמעשים טובים שיגרמו לשכינה להמשיך להאיר על ראשו ללא הפסק.

 

ולפי פירוש הזוהר הק' לפסוק "החכם עיניו בראשו" יש לומר שמה שאנו מבקשים מה' בליל ראש השנה: "שנהיה לראש" היינו כלומר, שנזכה תמיד להסתכל ולהתבונן ולתת את דעתנו על השכינה הקדושה השורה מעל לראשנו, ולכן תמיד נזהר לא לעשות מעשים שיגרמו לה חלילה להסתלק מעל ראשנו, וכן תמיד נרבה לעשות מעשים טובים שיגרמו לשכינה להמשיך להאיר על ראשנו ביתר שאת.

עבור לתוכן העמוד