מוסדות "קול רינה" בראשות הרב יורם אברג'ל זצוק"ל
פייסבוק
הרשמה
חיפוש
דלג על חיפוש
תוכן העמוד
דלג על תוכן העמוד

שבת פרשת שקלים - מטבע של אש

והנה שבת זו בדרך כלל חלה קודם ראש חודש אדר, ותיקנו חז"ל (ראה מגילה כט, סע"א) להוציא בשבת זו שני ספרי תורה, בראשון קוראים שבעה עולים בפרשת השבוע, ובשני קורא המפטיר את פרשת שקלים (שבתחילת פר' כי תשא) העוסקת במצוות נתינת מחצית השקל לבית המקדש.

 

והטעם לכך שקוראים את פרשת שקלים קודם ראש חודש אדר, משום שבזמן שבית המקדש היה קיים היו בתי הדין מכריזים בראש חודש אדר בכל ערי ישראל שכל אחד יזדרז לשקול את תרומת מחצית השקל ולהביאה לבית המקדש, כדי שבכסף זה הבא מכל ישראל יקנו את קרבנות הציבור (עולות, תמידין ומוספין) של השנה החדשה החל מראש חודש ניסן (ראה מגילה שם רע"ב).

 

והנה על הנאמר בפרשת שקלים: "זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקודש" (שמות ל, ג), אומרים חז"ל (ירושלמי שקלים א, ד. והובא ברש"י עה"פ): "כמין מטבע של אש הוציא הקב"ה מתחת כסא כבודו והראה למשה, ואמר לו: 'זה יתנו' - כזה יתנו". וצריך להבין: אם הקב"ה הוזקק להראות למשה איזה מטבע כוונתו שעם ישראל יתנו, מדוע הראה למשה דוקא "מטבע של אש" ולא סתם מטבע רגיל של מחצית השקל?

 

כדי לבאר זאת יש להקדים את מה שמצינו שלאחר שסיים שלמה המלך לבנות את בית המקדש נגלה אליו הקב"ה ואמר לו: "הקדשתי את הבית הזה אשר בנִתה לשום שמי שם עד עולם והיו עיני ולבי שם כל הימים... (אך) אם שוב תשבון אתם ובניכם מאחרי, ולא תשמרו מצוותי... והכרתי את ישראל מעל פני האדמה אשר נתתי להם, ואת הבית אשר הקדשתי לשמי אשלח מעל פני... והבית הזה יהיה עליון וגו'" (מלכים-א ט, ג-ט). ולכאורה לא מובן מהו שנאמר: "והבית הזה יהיה עליון", הרי פסוק זה מדבר באופן שיחרב הבית?

 

ומבאר המקובל האלוקי ר' מנחם עזריה מפאנו בספרו עשרה מאמרות (מאמר חיקור דין ח"א פרק כו): "כי נסתלקו אבני קודש בנס להתנוסס במקום שאין היד שולטת והבית היה עליון כמשמעו... והוא הדבר שנתבשר שלמה אחרי תפלתו שלא ישלטו שונאים במעשה ידיו בזכות מה שהיתה כוונתו ומחשבתו בבית בהבנותו מול המקדש העליון". והיינו שחורבן בית המקדש לא היה אלא למראית העין, אך לאמיתו של דבר הוא לא נחרב כלל, אלא עלה לשמים בנוי ומשוכלל כמות שהוא יחד עם כל כליו, ושם הוא נמצא.

 

וכן כתב גם בספר מגלה עמוקות (על ואתחנן אופן פו) וז"ל: "באמת לא שלטו ידי אומות על בית המקדש, כמו שאמר שלמה: 'והבית הזה יהיה עליון', רצה לומר גבה היכלא למעלה, ולהשביע עיניהם של רשעים למטה מלכי האומות הביאו מלאכים עפר ואבנים, ואותו הבית החריבו השונאים למטה, אבל בית המקדש בהווייתו שהם יסודי ציון וירושלים אתגניזו לעילא".

 

ובזה יובן גם מה שמסופר בגמרא (תענית כט, א) שכשנחרב בית המקדש הראשון "נתקבצו כיתות כיתות של פרחי כהונה ומפתחות ההיכל בידן, ועלו לגג ההיכל ואמרו לפניו: 'רבונו של עולם, הואיל ולא זכינו להיות גזברין נאמנים יהיו מפתחות מסורות לך', וזרקום כלפי מעלה ויצתה כעין פיסת יד וקיבלתן מהם". ואם בית המקדש חרב, מה תועלת במפתחות אלו? אך מכיון שבאמת הבית לא חרב כלל אלא עלה לשמים כמות שהוא כאמור, לכן גם מפתחותיו עלו למקום שבו הוא נמצא.

 

ובבית המקדש העליון עומד בכל יום אליהו הנביא שהוא כהן מיוחס (כמאמר חז"ל (פדר"א פמ"ז) "פנחס הוא אליהו") ומקריב קרבנות, תמידין כסדרן בבוקר ובערב, גם אחר החורבן עד עצם היום הזה, ובכך מתקיים מה שכתוב: "שניים ליום עולה תמיד" (במדבר כח, ג), כלומר "תמיד" ממש כפשוטו, גם אחר שיחרב הבית.

 

ולכן לא נפטר אליהו הנביא כדרך כל הארץ, אלא עלה חי בגופו לשמים כמו שכתוב: "ויעל אליהו בסערה השמים" (מלכים-ב ב, יא), כיון שאילו הוא היה נפטר כדרך כל הארץ שוב לא היה יכול בהקרבתו את הקרבנות להוציא את עם ישראל ידי חובתם, שהרי המת פטור מכל המצוות כמו שכתוב: "במתים חפשי" (תהלים פח, ו. וראה שבת ל, א).

 

ומבאר החתם סופר שכבשים אלו שאליהו הנביא מקריב בכל יום בבית המקדש העליון אינם כבשים גשמיים אלא "כבשים של אש" (ראה בתוספות מנחות קי, א ד"ה ומיכאל).

 

ומכיון שקרבנות אלו הם קרבנות ציבור וצריכים הם להקנות מכספי הציבור דוקא, על כן פעם בשנה, קודם ראש חודש ניסן, לוקח אליהו הנביא מצינור השפע של כל אחד מישראל (שדרכו יורדת לעולם פרנסתו) שיעור מחצית השקל.

 

ומטבע זה הוא בבחינת "מטבע של אש" כיון שהוא נלקח מהשפע כאשר הוא עודנו רוחני וזך ועדיין לא התגשם. וב"מטבעות של אש", אלו הנלקחים מכל הציבור, קונה אליהו הנביא "כבשים של אש" ומקריבם לפני הקב"ה בשם כל ישראל.

 

ועל פי הקדמה זו יובן היטב המאמר שבו פתחנו: "כמין מטבע של אש הוציא הקב"ה מתחת כסא כבודו והראה למשה, ואמר לו: 'זה יתנו' - כזה יתנו". והיינו כי משה רבנו דאג בליבו ממה יתקיימו עם ישראל אם ח"ו יחטאו ויחרב בית המקדש, ושוב לא יקריבו את קרבנות התמיד שהיו מגנים על עם ישראל ומכפרים את כל עוונותיהם. וכדי להסיר מליבו דאגה זו הוציא הקב"ה מתחת כסא כבודו כמין מטבע של אש ואמר לו: כזה יתנו.

 

והתכוון הקב"ה לרמוז לו שהאמת היא שבכל מצב שבעולם בית המקדש קיים (אם לא למטה בעולמנו, למעלה בשמים), ונלקחים מעם ישראל "מטבעות של אש" ונקנים בהם "כבשים של אש", והם קרבים על גבי המזבח העליון וממשיכים על עם ישראל הגנה נפלאה.

עבור לתוכן העמוד