מוסדות "קול רינה" בראשות הרב יורם אברג'ל זצוק"ל
פייסבוק
הרשמה
חיפוש
דלג על חיפוש
תוכן העמוד
דלג על תוכן העמוד

חג פורים - עשרת אלפים ככר כסף

במגילת אסתר מסופר על מחשבתו של המן הרשע "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד" (אסתר ג, יג).

 

לשם ביצוע הדבר הלך המן ודיבר דברי בלע ולשון הרע על עם ישראל בפני המלך אחשורוש, ואמר לו: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים ולמלך אין שווה להניחם. אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עשי המלאכה להביא אל גנזי המלך" (שם, פס' ח-ט).

 

וצריך להבין: מדוע הציע המן לאחשורוש שישלם לו על מנת שיאבד את עם ישראל עשרת אלפים ככר כסף דוקא ולא סכום אחר?

וכדי לבאר זאת יש להקדים את היסוד היקר והנפלא שייסד מרן אור שבעת הימים הבעל שם טוב הק', שבפנימיות לבבו של כל אחד ואחד מישראל באשר הוא ישנו ניצוץ קדוש וטהור שקשור בבורא בחבלי עבותות האהבה. וגם אם ירבה האדם לחטוא ולפשוע ח"ו, יש בכח חטאיו הרבים לפגום ולטמא רק את חיצוניות נשמתו בלבד, אך לא את הנקודה הפנימית שבליבו, כי לשם אין מגיע רושם החטא כלל, ולעולם היא שלימה בקדושתה וטהרתה.

 

ועל שם נקודה פנימית טהורה זו שבליבו של כל בר ישראל נאמר: "ועמך כולם צדיקים" (ישעיה ס, כא), והיינו שאף על פי שמצד מעשיו החיצוניים של האדם לא נראה כלל שניתן לקרותו צדיק, אולם מצד הנקודה הפנימית הטהורה שבליבו שלא חטאה מעולם בודאי ניתן לקרותו צדיק.

 

ועל כך נאמר: "השוכן איתם בתוך טומאותם" (ויקרא טז, טז), כלומר שבתוך תוכם של כל הפגמים והטומאות שעשה האדם ישנה נקודה פנימית טהורה שלא נפגמה כלל, ועודנה שלימה עם הקב"ה בתכלית, ובה שוכן הקב"ה.

 

ובפנימיות ליבו של כל יהודי הוא מאמין בה' יתברך באמונה שלימה, עד ש"אפילו קל שבקלים ופושעי ישראל מוסרים נפשם על קדושת ה' על הרוב, וסובלים עינויים קשים, (ובלבד) שלא לכפור בה' אחד" (לשון התניא בפרק יח), וכל יהודי אוהב את הקב"ה מעומק ליבו, וחפץ לדבוק בו ובתורתו, אלא שיצרו הרע הוא זה שמבלבל ומטעה אותו, ומכניס בליבו רוח שטות (ראה סוטה ג, א) ומפתה אותו לעבור על רצון הבורא, אך אין זה רצונו באמת כלל וכלל.

 

ומצד זה נצטוינו לאהוב כל אחד מישראל באשר הוא, כיון שבכל אחד מישראל ישנו ניצוץ קדוש וטהור שקשור בה' בקשר ניצחי, ומצד בחינת הטוב שגנוזה בקירבו מחוייבים אנו לאהוב אותו.

 

אולם זאת יש לדעת, שכל האמור שאין שום חטא ופגם שיכול להרוס ולהשחית את הנקודה הפנימית שבליבו של היהודי זהו דוקא בנוגע לכל החטאים מלבד חטא עבודה זרה וכפירה בה' ח"ו, אך אם יחטא האדם בחטא עבודה זרה ויכפור בה', יש כח בחטא זה להחשיך אף את הנקודה הטהורה הזאת, ולהוציא את האדם מכלל ישראל, ולהפרידו מהקב"ה בתכלית הפירוד.

 

והנה מצינו בגמרא (מגילה יב, א) שתלמידיו של רבי שמעון בן יוחאי שאלוהו: מפני מה נתחייבו עם ישראל שבאותו הדור כלייה? והשיב להם: שהגזירה הקשה נגזרה עליהם מפני שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר. וכשהוסיפו לשאול: מדוע אם כן התבטלה מעליהם הגזרה, וכי משוא פנים יש בדבר?! השיב להם: שמכיון שעם ישראל השתחוו לצלם רק מפני אימת המלכות ולא מפני שהאמינו בו באמת ח"ו, לכן גם הקב"ה לא הניח לגזרה להתקיים.

 

וידע המן הרשע על כך שעם ישראל השתחוו לצלם, וחשב שמכיון שעבדו עבודה זרה בוודאי שנפגמה גם הנקודה הפנימית שבליבם, ומעתה אין להם שום קשר להקב"ה ואין הוא שומר ומגן עליהם, וזו ההזדמנות לבצע את זממו לאבדם מן העולם ח"ו.

 

ולכן רצה המן לתת למלך אחשורוש עשרת אלפים ככר כסף דוקא, כיון שהנקודה הפנימית שבליבו של כל יהודי היא בחינת אות י' על שם שבה תלויה עיקר יהדותו (יו"ד מלשון יהודי), ומספרה של האות י' הוא עשר, והיתה כוונת המן בעשרת אלפים ככרי כסף אלו לרמוז למלך אחשורוש שזו ההזדמנות לאבד את עם ישראל כיון שגם הנקודה הפנימית שבליבם (נקודת היו"ד) כבר נפגמה, וממילא הקב"ה כבר עזב אותם ואין להם שום שמירה.

 

וכן מפרש רה"ק ר' יצחק אייזיק מקאמרנא זיע"א בספרו הנורא כתם אופיר (על מגילת אסתר) את מה שנאמר במגילת אסתר: "ואת פרשת הכסף אשר אמר המן לשקול על גנזי המלך ביהודיים לאבדם" (אסתר ד, ז), והיינו שכוונת המן הרשע במה ששקל עשרת אלפים ככרי כסף דוקא היתה כדי לאבד את בחינת "גנזי המלך ביהודיים", היינו בחינת הנקודה הפנימית הטהורה הנמצאת בכל יהודי מבית גנזיו של המלך העליון - הקב"ה.

 

ולכן נכתב בפסוק זה "יהודיים" בתוספת י' יתירה (ולא "יהודים" כמו בכל מקום), לרמוז על הנקודה הפנימית שהיא בחינת אות י' כנ"ל, שאותה ביקש המן הרשע לאבד.

אולם בזאת טעה המן הרשע, כי הוא חשב שעם ישראל השתחוו לצלם מתוך כוונה אמיתית לכפור ח"ו בהקב"ה ולהאמין בעבודה זרה, אולם לא כן האמת, אלא כמו שהשיב רשב"י לתלמידיו שעם ישראל השתחוו לצלם רק כלפי חוץ מפני אימת המלכות כנ"ל, אך בעומק ליבם לא האמינו כלל בעבודה זרה אלא רק בה' אחד.

 

ומכיון שהם לא השתחוו לצלם מתוך כוונה אמיתית לעבוד עבודה זרה ולכפור בה' ח"ו, לכן לא היה כח בהשתחוויה זו לפגום ולהשחית את הנקודה הפנימית שבליבם כלל, אלא היא נותרה בקדושתה וטהורתה, והיה הקב"ה קרוב לעם ישראל וקשור בהם כמאז ומקדם, ועל כן לא הצליח המן לממש את גזרתו כלל, וכנגד מה שרצה לפגום בבחינת האות י' שבעומק ליבם של עם ישראל נענש שנהרגו עשרת בניו (כמספר האות י'), ואף ניתלו על העץ אשר הכין המן לתלות את מרדכי.

 

והנה לפי כל האמור יובן גם מה שאמרו בגמרא (מגילה יג, ב): "אמר ריש לקיש גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהן לשקליו", ובדומה לזה מובא בירושלמי (מגילה א, ה): "צפה הקב"ה שהמן הרשע עתיד לשקול כספו על ישראל, אמר: מוטב שיקדים כספן של בני לכספו של אותו הרשע, לפיכך מקדימין וקורין בפרשת שקלים". וצריך להבין מה הקשר בין מצות נתינת מחצית השקל לבין ביטול גזירת המן?

 

אך הביאור לכך הוא: כי גם מצות מחצית השקל רומזת לאותה נקודה פנימית טהורה שבליבו של כל יהודי, ולכן משקל המטבע של מחצית השקל הוא עשר גרה דוקא (שהרי משקלו של שקל שלם הוא עשרים גרה (ראה שמות ל, יג)) כמספר האות י' שהיא בחינת הנקודה הפנימית כנ"ל. ולכן ציוה הקב"ה את עם ישראל לשקול מחצית השקל, ובכך לגלות ולהעצים את בחינת הנקודה הפנימית שבליבם, ועל ידי כן בבוא המן הרשע להכניע נקודה פנימית זו לא יכל לה בשום אופן, וממילא התבטלה כל גזירתו.

 

מה שצריך ללמוד מכל האמור למעשה הוא, שצריך לכבד כל אחד ואחד מישראל באשר הוא, ולא לזלזל ח"ו בשום בר ישראל, כיון שכל יהודי, ואפילו מי שנראה רחוק ביותר מדרך התורה והמצוות, יקר מאוד לפני הקב"ה, וחביב עליו ממש באותה מידת חביבות של בן יחיד הנולד להוריו לאחר מאה שנות ציפיה.

 

ועל כל אחד לאחוז בדרכו של אהרן הכהן שהיה "אוהב את הבריות" (אבות א, יב), וכפי שמפרש אדמו"ר הזקן בספר התניא (בפרק לב) "לומר שאף הרחוקים מתורת ה' ועבודתו, ולכן נקראים בשם 'בריות' בעלמא (כלומר אנשים כאלה שאין להם שום מעלה מלבד עצם העובדה שהם בריות של הקב"ה), צריך למושכן בחבלי עבותות אהבה".

 

וצריך כל אדם להתרגל לקיים את הוראת חז"ל (אבות א, טו) "והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות", ולהאיר פנים לכל אדם שהוא פוגש ללא כל התייחסות לדעותיו האישיות ולמצבו הרוחני.

 

כי חלילה כשאדם מחמיץ פניו לזולת, לא אומר לו שלום ולא מתייחס אליו וכו' גם הקב"ה משלם לו מידה כנגד מידה ומחמיץ לו פנים. ומהי החמצת הפנים של הקב"ה? שהוא לא מזכה את האדם לרוות נחת מילדיו. אך מי שתמיד מסביר ומאיר פנים, מקדים שלום, ומתייחס בכבוד לכל אדם, גם הקב"ה מאיר לו את פניו וממילא הוא זוכה לכל הברכות שבעולם, כמו שאנו אומרים בסיום תפילת העמידה: "כי באור פניך (כשאתה - הקב"ה, מאיר לנו את פניך, ממילא) נתת לנו תורה וחיים, אהבה וחסד, צדקה ורחמים, ברכה ושלום".

 

וזו היא דרכם של הצדיקים האמיתיים לקבל כל יהודי באשר הוא בסבר פנים יפות, וכמו שראינו בהיותנו בקרבתו של הצדיק הקדוש הבבא סאלי שגם כשהיו מגיעים אליו אנשים קשים ורעים שאין כדוגמתם, בכל זאת היה הרב מקבלם במאור פנים, מושיב אותם לידו, נותן להם כוסית ערק, משמח אותם ומאציל עליהם מברכותיו הקדושות.

 

ולכן גם כעבור שנים רבות אחר פטירתו של הבבא סאלי, נוהרים לקברו ביום הילולתו אלפים מעם ישראל מכל קצוות תבל, דתיים ושאינם דתיים, רבנים ופשוטי עם, כיון שכל צדיק שנהג בחייו להרעיף על עם ישראל שפע של אהבה, גם אחר פטירתו נשמר זכרונו בליבותיהם של עם ישראל לדורי דורות, והם זוכרים להכיר לו טובה על כך, ולכבדו גם אחר פטירתו.

עבור לתוכן העמוד