מוסדות "קול רינה" בראשות הרב יורם אברג'ל זצוק"ל
פייסבוק
הרשמה
חיפוש
דלג על חיפוש
תוכן העמוד
דלג על תוכן העמוד

פרשת במדבר

"בקש שלום ורודפהו"

 

ברוב השנים שבת פרשת "במדבר" הינה השבת הסמוכה לחג השבועות, זמן מתן תורתנו הקדושה. לכן היתה שבת זאת נקראת משנים קדמניות על ידי גדולי הדרשנים "שבת כלה", כיון שזו השבת שלפני נשואיהם של עם ישראל עם כלתם הנעימה - התורה הקדושה - ביום מתן תורה, והיו עוסקים בדרשותיהם הקדושות שבשבת זו בענין מתן תורה וההכנות הנדרשות מן האדם כדי שיזכה לכתרה של התורה. ובנוסף לכך: "שבת כלה" אותיות "שבת הכל", כלומר, בשבת זו ניתן לזכות לכל ההכנות הנצרכות למתן תורה.

 

אכן כבר בפתיחת פרשתנו, במאמר התורה: "וידבר ה' אל משה במדבר סיני וגו'" (במדבר ט, א), נרמזת ההכנה העיקרית לקבלת התורה, כי התיבות "במדבר סיני" עולות בגמטריא "בשלום", כדי לרמוז שכדי לזכות לתורה הקדושה צריך האדם לאחוז במידת השלום עם כל אחד ואחד מישראל באהבה ואחוה ושלום ורעות.

 

והיינו משום שאחד משמותיו של הקב"ה הוא "שלום" (ראה שבת י, רע"א וברש"י שם), ולכן מצינו בענין האשה הסוטה שהתיר הקב"ה למחות את שמו שנכתב בקדושה במים כדי לעשות שלום בין איש לאשתו (שבת קטז, א ועוד) כי כל מהותו של שמו של ה' היא להרבות שלום.

 

והרי מבואר בזוה"ק (פר' משפטים קכד, א) שהתורה כולה היא שמותיו של הקב"ה, ומכיון ששמו של ה' הוא "שלום" ממילא מובן שכל מהותה של התורה הקדושה היא להביא שלום לעולם, וכן נאמר על דרכיה ונתיבותיה של התורה הקדושה: "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" (משלי ג, יז). וממילא מי שרוצה לזכות בכתרה של התורה הקדושה מוכרח לאחוז במידתה של התורה, מידת השלום, וללכת בדרכיה. אך מי שחלילה לא הולך בדרך השלום אלא מחזיק במחלוקת, בשום אופן לא תחפוץ התורה הקדושה לדור בקרבו.

 

ולכן אנו אומרים בסיום תפילת שחרית לפני "עלינו לשבח" (ומקורו בסוף מסכת ברכות): "אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא, תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר: 'וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך', אל תקרי 'בניך' אלא 'בוניך', יהי שלום בחילך, שלוה בארמנותיך, למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך, למען בית ה' אלקינו אבקשה טוב לך, וראה בנים לבניך שלום על ישראל, שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול, ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום".

 

והיינו משום שתלמיד חכם אמיתי כל הליכותיו בקודש הן בדרכיה של התורה הקדושה, ומכיון שדרכה של התורה היא להרבות שלום בעולם על כן תלמידי חכמים ההולכים בדרכה גם הם מרבים שלום בעולם.

 

וראה מה שכתב המאור הגדול ר' חיים פלאג'י (כף החיים סי' יז אות יט): "מה שאומרים אחר התפילה 'תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם' לפי שיש בה שמונה פעמים 'שלום' עם 'שלוה' כדי להכביד שמונה כנפיו של סמא"ל שלא יתעורר על התפלה... ומזה אל תהי קלה בעיניך לצאת מהרה מבית הכנסת ולסמוך על השליח צבור שאומר 'תנא דבי אליהו' אלא קרא אתה בפיך תיבה בתיבה, ולכוון במספרם כמו שאתה מונה סממני הקטרת, כדי שתקובל תפילתך ברצון".

 

והיינו כי בקטע זה של התפילה יש שמונה פעמים 'שלום' (יחד עם תיבת 'שלוה' שגם ענינה שלום), וידוע מה שכותב המהר"ל מפראג בכמה מקומות בספריו הקדושים שכל מה ששייך לטבע של העולם הזה נכלל במספר שבע (שבעה ימים בשבוע, שבע שנים בכל שמיטה, שבע שמיטות בכל יובל), ומה שהוא מעל הטבע של העולם נכלל במספר שמונה, ואם כן, גם למידת השלום יש כח לפעול ענינים שמעל הטבע, וכן לזכות את האדם לתורה הקדושה שגם היא למעלה מן הטבע.

 

ויחד עם זאת שהתיבות "במדבר סיני" עולות בגמטריא "בשלום" כנ"ל, תיבת "סיני" עצמה (עם הכולל) עולה בגמטריא "ענוה", וזאת כדי לרמוז שרק מי שיש בו מידת ענוה יוכל לחיות בשלום עם כל אחד ואחד מישראל, אך לא מי שיש בו גאוה.

 

והיינו כי לפי דרכו של עולם ישנן לאדם אין סוף סיבות מדוע לריב עם אשתו או שכינו או כל אדם אחר בעולם מפני שלא נהגו בו כבוד כפי שראוי לו לפי דעתו, ואולי אפילו פגעו בו וזלזלו בכבודו, או שמא לא עשו בדיוק את מה שהוא רוצה, ועוד רבות כיו"ב שהן מעשים שבכל יום, ואם ינהג האדם במידת גאוה ולא יעביר על מידותיו ולא ימחל על כבודו, ממילא יחיה במריבה ומחלוקת עם כולם. אך אם ינהג האדם במידת ענוה ויעביר על מידותיו וימחל לכל מי שציער אותו ופגם בכבודו, ממילא יוכל להמשיך לאחוז במידת השלום עם כולם.

 

והנה בנוסף לאמור עד כה, ניתן להסביר בתוספת עומק מדוע דוקא על ידי מידת השלום יוכל האדם לזכות לתורה הקדושה, וזאת בהקדים את דבריו של רבי יהושע בן לוי בגמרא (שבת פח, ב):"בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: 'רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו?'. אמר להן: 'לקבל תורה בא'. אמרו לפניו: 'חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם?!'... אמר לו הקב"ה למשה: 'החזיר להן תשובה'. אמר לפניו: 'רבונו של עולם, מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם'. אמר לו: 'אחוז בכסא כבודי והחזר להן תשובה'".

 

מפשוטם של דברים משמע שמלאכי השרת התנגדו לירידת התורה לארץ מפני כבודה של התורה שהיא זכה וטהורה ואילו העולם הזה מלא חושך ויצרים רעים. ומה שאמר הקב"ה למשה "אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה" זהו רק בכדי שמשה ירגיש בטוח ומוגן ליד כסאו של ה' ולא יחוש שמא ישרפוהו המלאכים בהבל פיהם.

 

אולם מצינו לרה"ק ר' נחמן מברסלב זיע"א (ליקוטי מוהר"ן ח"ב תורה א, א-ב) שמבאר את הדברים בדרך פנימית ונפלאה:

מתחילה מקדים ר' נחמן ואומר: "כי איש הישראלי נברא שיהיה לו ממשלה על המלאכים, וזה התכלית והסוף של ישראל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי שבת פ"ו ה"ט): 'עתידין צדיקים, שיהיה מחיצתן לפנים ממלאכי השרת', שנאמר: "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל" (במדבר כג, כג), שהמלאכים יצטרכו לשאול מישראל כשירצו לידע מה פעל אל. וצריך כל אחד לראות שיבוא לזה התכלית שיהיה לו ממשלה על מלאכים".

 

כלומר נשמתו של יהודי גבוה בשורשה פי כמה וכמה ממלאכי השרת, וכן כתב האור החיים הק' (ויקרא כב, יב): "שעם בני ישראל הדרגתם למעלה מהדרגת המלאכים". ולכן אם יהודי יזכך את עצמו כראוי ויעלה מעלה מעלה במעלות התורה הקדושה יהיה לו כח למשול על מלאכי השרת ולכפוף אותם לפניו. ולדרגה זו צריך לשאוף כל יהודי ויהודי.

 

אלא שמוסיף ר' נחמן ואומר: "אך צריך לשמור עצמו מאוד ולראות שיהיה לו כח לעמוד בממשלה זו שלא יקנאו בו מלאכי השרת ויפילו אותו ח"ו, כי המלאכים מתקנאים מאוד באדם כזה שיש לו ממשלה עליהם... והעצה על זה לקשר עצמו עם נשמות ישראל, ועל ידי ההתקשרות נצול מהם".

 

והיינו כי על אף שקדושתם של מלאכי השרת גדולה ועצומה, בכל זאת, בכל פעם שהם רואים יהודי שמאוד מתעלה ומתקדש ועשוי לעלות למעלה ממדרגתם ולמשול בהם הם מקנאים בו קנאה גדולה ומנסים להפיל אותו ממדרגתו העצומה. ומלמדנו ר' נחמן שישנה אך ורק עצה אחת להנצל מקנאת המלאכים - לקשר את עצמו עם כל נשמות עם ישראל.

 

ועל פי הקדמה זו מבאר ר' נחמן בהמשך דבריו את דברי הגמרא שהזכרנו לעיל שאמר הקב"ה למשה: "אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה":והיינו כי התנגדותם של מלאכי השרת לכך שהתורה הקדושה תרד למטה לארץ היתה מפני שקינאו בעם ישראל שיזכו על ידי לימוד התורה הקדושה להתעלות למעלה ממדרגתם ואפילו למשול בהם, ומפני קנאה זו רצו מלאכי השרת לפגוע במשה רבנו ולהפיל אותו ממדרגתו. אלא שאז אמר לו הקב"ה: "אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה". והיינו שהקב"ה נתן למשה רבנו עצה כיצד להנצל מקנאתם של המלאכים, וזאת על ידי שיקשר את עצמו עם כל נשמות ישראל החצובות מתחת כסא הכבוד. וזהו: "אחוז בכסא כבודי", כלומר תאחוז ותתקשר בבחינת שורשי נשמות ישראל החצובות מתחת כסא כבודי ועל ידי כן תנצל מקנאת המלאכים.

 

ועל פי זה מובן היטב מה שאמרנו בפתח דברינו שרק מי שיש בו את מידת השלום יוכל לזכות לתורה הקדושה: והיינו משום שעל ידי עסקו ועמלו של האדם בתורה הקדושה יומם ולילה זוכה הוא להתעלות למעלה ממלאכי השרת ואף למשול בהם, וממילא מלאכי השרת מתקנאים בו ורוצים להזיק לו ולהפיל אותו ממדרגתו.

 

והעצה היחידה להנצל מקנאת המלאכים היא להתקשר בכל הנשמות של עם ישראל כנ"ל. וההתקשרות בנשמות ישראל נעשית על ידי שהאדם אוהב כל אחד ואחד מישראל ומשתדל בכל כוחו לאחוז במידת השלום ולחיות בשלום עם כולם, בבחינת: "בקש שלום ורודפהו" (תהלים לד, טו).

 

ובזה יובן גם מה שמסופר בגמרא (חגיגה יד, ב) על ארבעת התנאים הקדושים בן עזאי, בן זומא, אלישע בן אבויה ורבי עקיבא, שנכנסו בפרדס (כלומר, שעלו לרקיע ע"י שם קדוש כדי לראות דברים נסתרים (רש"י שם)), ושלושת התנאים הראשונים ניזוקו מכך (בן עזאי הציץ ומת, בן זומא הציץ ונפגע ואלישע בן אבויה קיצץ בנטיעות) ורק רבי עקיבא "יצא בשלום". ובאמת בהמשך הגמרא (בדף טו, ב) מובא שאף את רבי עקיבא בקשו מלאכי השרת לדוחפו ולהזיק לו אלא שהקב"ה מנע זאת מהם ואמר להם: "הניחו לזקן זה שראוי להשתמש בכבודי".

 

והענין בזה הוא: כי כשעלו תנאים קדושים אלו לשמים הרגישו מלאכי השרת שהתנאים הללו עולים להשיג השגות שהן למעלה מהשגתם של המלאכים, ומדרגתם תהיה למעלה פי כמה וכמה ממדרגת המלאכים והם ימשלו בהם, ומרוב קנאתם הזיקו להם והפילו אותם.

 

אך לרבי עקיבא הם לא הצליחו להזיק משום שמידת השלום של רבי עקיבא עם כל אחד ואחד מישראל היתה חזקה מאוד, וכמו שאמר רבי עקיבא: "'ואהבת לרעך כמוך' (ויקרא יט, יח) - זה כלל גדול בתורה" (תו"כ שם), וממילא הוא היה אחוז וקשור היטב בכסא כבודו של ה', דהיינו בשורשי נשמות ישראל החצובות מתחת כסא הכבוד, ודבר זה הציל אותו מקנאת המלאכים.

 

וזהו שאמרו שם בגמרא: "רבי עקיבא יצא בשלום", ובתלמוד ירושלמי (חגיגה פ"ב ה"א) מובא: "רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום", והיינו שבזכות שרבי עקיבא "נכנס בשלום" - כלומר, בעוד שהיתה בו את מידת השלום - בזכות זה ניצל מקנאת המלאכים "ויצא בשלום".

עבור לתוכן העמוד