מוסדות "קול רינה" בראשות הרב יורם אברג'ל זצוק"ל
פייסבוק
הרשמה
חיפוש
דלג על חיפוש
תוכן העמוד
דלג על תוכן העמוד

פרשת במדבר

בפרשתנו מצוה הקב"ה את משה לחלק את עם ישראל לארבע קבוצות שכל אחת מהן תכלול שלושה שבטים, ולכל קבוצה יהיה דגל בצבע שונה משל חברתה, וכך יחנו סביב המשכן.

 

ואומר המדרש (במדב"ר ב, ח): "בשעה שאמר הקב"ה למשה עשה אותם דגלים כמו שנתאוו התחיל משה מיצר. אמר, עכשיו עתידה המחלוקת להנתן בין השבטים, אם אני אומר לשבטו של יהודה שישרה במזרח והוא אומר אי אפשי אלא בדרום, וכן ראובן וכן אפרים וכן כל שבט ושבט, מה אני עושה? אמר לו הקב"ה: משה, מה איכפת לך, אין צריכין לך, מעצמן הן מכירין דירתן, אלא דייתיקי (שטר צוואה) יש בידן מיעקב אביהם היאך לשרות בדגלים, איני מחדש עליהם, כבר יש לה טכסים מיעקב אביהם, כמו שטענו אותו והקיפו את מיטתו, כך יקיפו את המשכן".

 

ומבאר המדרש: "כיון שבא אבינו יעקב ליפטר מן העולם קרא לבניו דכתיב 'ויקרא יעקב אל בניו' (בראשית מט, א) ובירכם וציום על דרכי האלקים, וקיבלו עליהם מלכות שמים. משגמר דבריו אמר להם: כשתטלו אותי - ביראה ובכבוד לוו אותי... היאך ציום? אלא אמר להם: בני יהודה יששכר וזבולן יטענו מיטתי מן המזרח, ראובן ושמעון וגד יטענו מיטתי מן הדרום, אפרים ומנשה ובנימין יטענו מן המערב, דן אשר ונפתלי יטענו מן הצפון... ואם עשיתם וטענתם את מיטתי כשם שצויתי אתכם - האלקים עתיד להשרות אתכם דגלים. כיון שנפטר טענו אותו כשם שציום... וכדי ליתן להם פעולה טובה שכר שקיימו מצות אביהם, לא ציום לחנות דגלים אלא כמצות אביהם".

 

נמצא לפי זה שסדר חנייתם של עם ישראל סביב המשכן היתה ממש כפי הסדר שעמדו השבטים הקדושים סביב מיטתו של יעקב אבינו כשנשאו אותו כדי לקוברו בארץ ישראל. וכדי להבין את העומק שבזה יש להקדים:

 

מיטתו של יעקב אבינו מסמלת את שלימות קדושת הילדים, כמו שאומר המדרש (ויקר"ר לו, ה) על הפסוק: "וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור" (ויקרא כו, מב), "ולמה נאמר באברהם וביצחק 'אף' ולא נאמר ביעקב 'אף'? על ידי שהיתה מטתו שלימה לפניו. אברהם יצא ממנו ישמעאל וכל בני קטורה, יצחק יצא ממנו עשו וכל אלופי אדום, אבל יעקב מטתו שלימה וכל בניו צדיקים". וכן מבואר במדרש (שיר השירים רבה ד, יז) שמה שנאמר: "כולך יפה רעיתי" (שה"ש ד, ז) מדבר על יעקב אבינו "שהיתה מיטתו שלימה לפניו ולא נמצא בה פסולת" (וראה גם שבת קמו, א).

 

ובכך שחנו עם ישראל סביב המשכן כסדר עמידת השבטים סביב מיטתו של יעקב אבינו, נמשכה עליהם השפעה מבחינת מיטתו של יעקב, ונתברכו בבחינת שלימות הזרע, כלומר, שיזכו שכל בניהם יהיו שלימים ותמימים ביראתם וקדושתם ולא יהיה בהם שום דופי.

 

ולכן מבואר במדרש (ראה במדב"ר ב, ד) שעם ישראל נקראו "שולמית" (שה"ש ז, א) דוקא בהקשר לחנייתם במדבר סביב המשכן, כי "שולמית" הוא מלשון שלימות, ואין לך אדם שלם באמת כמי שזכה שתהיה מיטתו שלימה וכל זרעו קדושים וטהורים ועושים רצון יוצרם. כי אם תחסר לאדם בעולם הזה פרנסה - מה בכך, ואפילו אם בריאותו של האדם רופפת - מה בכך, הרי כל מה ששייך לעולם הזה אינו אלא בר חלוף ואין לייחס לו חשיבות ולראות זאת כחוסר בשלימות. אך אם חלילה ילדיו של האדם אינם הולכים בדרך ה', זהו באמת חיסרון שיש לתת עליו את הדעת, ולזעוק על כך לה' יתברך ללא הרף עד שירחם עליו ויזכהו שכולם ישובו בתשובה שלימה.

 

ומכיון שההצלחה בחינוך הילדים היא השלימות הגדולה ביותר, וזו תכלית האדם עלי אדמות, על כן צריך כל אדם להרבות בתפילות ותחנונים לפני הקב"ה על זרעו, שיזכו כולם להיות שלמים ביראתם וקדושתם, ולא יסורו חלילה מדרך ה' כל ימיהם. ובכל יום ויום, ובכל עת רצון, יתפללו על כך כל אב ואם. וטוב ונכון לקרוא בכל יום את התפילה הנפלאה שחיבר השל"ה הק' על ענין חינוך הילדים, ורק כשירבו בתפילות מעומקא דליבא על כך, יזכו לראות את בניהם ובנותיהם שתולים בבית ה' כל ימיהם, "כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'" (ישעיה סא, ט).

 

כדי להצליח בחינוך הילדים, ראשית כל אמנם צריכים ההורים להישתדל בכל יכולתם לנטוע את ילדיהם במקומות חינוך שבהם יחנכו אותם בדרך התורה הקדושה, אולם לא די בזה, אלא על ההורים להשקיע בחינוך ילדיהם עוד ועוד גם בבית, וזאת על ידי שבבית יתנהגו ההורים בקדושה ובמידות טובות, וישמשו לילדיהם דוגמא נאותה. יש לדעת שעיקר החינוך שנשאר חקוק בלב הילדים לאורך ימים ושנים הוא דוקא זה שהם קיבלו מהוריהם בבית, ולא ממה שלמדו בבית הספר ובתלמוד תורה.

 

ולכן אם רצוננו להצליח לשתול בעומק ליבם של ילדינו את יסודות האמונה והקדושה במידה כזו שגם כשהם יגדלו לא יסורו מהם, עלינו להתמסר ביותר לענין חינוך הילדים, ולהשקיע בכך את מיטב כוחנו, הוננו וזמננו, ללמוד איתם, להתפלל ולברך איתם וכו'. ומי שאינו יכול לעשות זאת בעצמו, ישכור להם בכסף מלא מלמד טוב וירא שמים שיעשה זאת במקומו. וכגודל מסירות נפשו של האדם למען חינוך ילדיו, כן יראה מהם בעתיד פירות מתוקים וירווה רוב נחת.

 

על כל הורה מוטלת החובה לשמור את צעדיהם של ילדיו היקרים, ולדעת בכל עת ובכל שעה היכן הם נמצאים ועם מי הם הולכים, ומי הם חבריהם. וכמו שאסור לשומר העומד על משמרתו להירדם, כך צריך כל הורה להיות עירני ביותר לכל מה שנעשה עם ילדיו בכל רגע ביממה, ולדעת מה הם עושים והיכן הם נמצאים וכו', ובזכות טרחתם של ההורים בחינוך ילדיהם בדרך הקדושה, ה' יסייע בידם להצליח בכך, ויזכה אותם לראות פרי טוב בעמלם.

עבור לתוכן העמוד