מוסדות "קול רינה" בראשות הרב יורם אברג'ל זצוק"ל
פייסבוק
הרשמה
חיפוש
דלג על חיפוש
תוכן העמוד
דלג על תוכן העמוד

חג שבועות - עיקרי ההכנה לקבלת התורה

כבר הזכרנו כמה פעמים מה שמבואר בספרי פנימיות התורה שבכל שנה ושנה כאשר מגיע מועד כלשהו ממועדי ה', חוזרות ומאירות בעולם אותן ההארות שהאירו בעולם בפעם הראשונה שארע מועד זה. וכן בחג שבועות שבה ומאירה בעולם אותה הארה עצומה של מעמד הר סיני ומתן תורה. ומכיון שכן, אם ברצוננו לדעת כיצד להתכונן לחג השבועות כדי שנזכה לקבל בו את התורה, עלינו ללמוד זאת מצורת ההכנה שעשו אבותינו כשבאו לפני הר סיני.

 

ראשית כל, בבוא עם ישראל להר סיני בראש חודש סיון נאמר: "ויסעו מרפידים, ויבאו מדבר סיני ויחנו במדבר, ויחן שם ישראל נגד ההר" (שמות יט, ב). ומבאר האור החיים הק' (שם) שכוונת התורה בפסוק זה היא להקדים לנו שלושה עניינים שהם עקרי ההכנה לקבלת התורה, שבאמצעותם נתרצה ה' להנחיל לעם ישראל את תורתנו הנעימה:

 

הראשון: "התגברות והתעצמות בעסק התורה - כי העצלות הוא עשב המפסיד השגתה. ולזה תמצא כי כל מקום שיזכרנה ה' לתורה ידקדקו לומר לשון חוזק ואומץ, עד גדר שימית עצמו עליה... כי לא תושג ההשגה אלא בהתעצמות גדול, וכנגד זה אמר הכתוב: 'ויסעו מרפידים', לא בא להודיע מקום שממנו נסעו, שאם כן היה לו להקדימו קודם תחנותם, אלא נתכוין לומר שנסעו מבחינת רפיון ידים".

 

וכן כתב הרמב"ם (הל' תלמוד תורה ג, יב): "אין דברי תורה מתקיימין במי שמרפה עצמו עליהן, ולא באלו שלומדין מתוך עידון ומתוך אכילה ושתיה, אלא במי שממית עצמו עליהן ומצער גופו תמיד, ולא יתן שינה לעיניו ולעפעפיו תנומה".

 

השני: "השפלות והענוה - כי אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמשפיל עצמו ומשים עצמו כמדבר (עירובין נד, א), וכנגד זה אמר: 'ויחנו במדבר', פירוש, לשון שפלות וענוה כמדבר שהכל דורכים עליו".

 

וכן אמרו חז"ל (תענית ז, א): "אמר רבי חנינא בר אידי, למה נמשלו דברי תורה למים, דכתיב (ישעיה נה, א) 'הוֹי כל צמא לכו למים', לומר לך, מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך, אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה. ואמר רבי אושעיא, למה נמשלו דברי תורה לשלושה משקין הללו במים וביין ובחלב, דכתיב 'הוֹי כל צמא לכו למים', וכתיב (שם) 'לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלוא כסף ובלוא מחיר יין וחלב', לומר לך, מה שלושה משקין הללו אין מתקיימין אלא בפחות שבכלים, אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה".

 

ובאמת אין שום מציאות בעולם שיזכה האדם לחכמה אמיתית כי אם כאשר יבטל את ישותו, שהרי נאמר "והחכמה מֵאַיִן תִּמָּצֵא" (איוב כח, יב.) ופירשו חז"ל (סוטה כא, ב) "שאין דברי תורה מתקימין אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו", כלומר: החכמה נמצאת דוקא במי שהוא בבחינת אין ואפס, ולא מחזיק את עצמו למאומה. ולכן 'חכמה' אותיות: כֹח - מה, כלומר כח שמאיר דוקא בנפשו של אדם שיש בו את בחינת 'מה', דהיינו ענוה וביטול, כמאמר משה רבנו "ונחנו מה" (שמות טז, ח).

 

והשלישי: "בחינת יעוד חכמים בהתחברות בלב שלם ותמים, לא שיהיו בד בבד, שעליהם אמר הכתוב: 'חרב אל הבדים' (ירמיה נ, לו. וראה ברכות סג, ב), אלא יתוועדו יחד ויחדדו זה לזה, ויסבירו פנים זה לזה. וכנגד זה אמר: 'ויחן שם ישראל' - לשון יחיד, שנעשו כולן יחד כאיש אחד, והן עתה הם ראוים לקבלת התורה".

 

כי באמת נשמתו של כל יהודי ויהודי מושרשת באחת מאותיותיה של התורה הקדושה, כי כל נשמות ישראל נכללות בשישים ריבוא (שש מאות אלף) שורשי נשמות כלליים, ובתורה הקדושה ישנן שישים ריבוא אותיות, וכל שורש משורשי הנשמות מחובר ויונק את חיותו מאחת מאותיות התורה, וכנרמז בשמם "ישראל" שהוא ראשי תיבות "יש שישים ריבוא אותיות לתורה" (וראה בספר מדבר קדמות בערך 'ישראל' ובפנ"י לקידושין ל, א ד"ה שם גמרא), וממילא רק כשהאדם אוהב כל אחד מישראל, ורודף שלום, אהבה ואחדות עם כל אחד מישראל, התורה שהוא לומד הינה שלימה בכל אותיותיה, ומאירה לפניו כנתינתה מסיני.

 

וכמו שמספרים שפעם בא חסיד אחד לפני רה"ק ר' נחמן מברסלב זיע"א וטען שאין לו חשק ושמחה בלימוד התורה. והשיב לו ר' נחמן שהסיבה לכך היא, משום שהוא לא אוהב כל אחד מישראל, וממילא תורתו אינה שלימה ומאירה בכל אותיותיה, ומכיון שהיא לא שלימה ממילא היא גם לא משמחת את הלב ומשיבה את הנפש, שהרי נאמר: "תורת ה' תמימה משיבת נפש" (תהלים יט, ח) - כלומר רק לתורה תמימה ושלימה יש כח לשמח את הלב ולהשיב את הנפש.

 

והנה נוסף על האמור, קודם מתן תורה ציוה ה' את משה להכין את עם ישראל, "וקדשתם היום ומחר וכיבסו שמלותם" (שמות יט, י). ומבאר הצמח צדק זיע"א (ראה היום יום ה' סיון) שכדי לזכות להארת מתן תורה בחג השבועות, על כל אחד מוטלת החובה לכבס ולטהר את שלושת לבושי נפשו (בבחינת "וכיבסו שמלותם" - היינו לבושי נפשם), שהם: מחשבה, דיבור ומעשה.

 

כלומר על האדם להשתדל לסלק ממחשבתו כל הירהור רע ולחשוב רק מחשבות קדושות, וכן צריך הוא לחדול מדיבורים אסורים כדברי לשון הרע ורכילות, שקר, חנופה, נבלות פה וכל כיו"ב ולדבר רק דבורים קדושים, וכן עליו להתרחק ממעשים אשר לא לה' המה ולעשות אך ורק מעשים שיגרמו נחת לה', ובזה יהיה כלי ראוי לקבל בתוכו את התורה. 

 

עבור לתוכן העמוד