מוסדות "קול רינה" בראשות הרב יורם אברג'ל זצוק"ל
פייסבוק
הרשמה
חיפוש
דלג על חיפוש
תוכן העמוד
דלג על תוכן העמוד

לסגור את הפה ולפתוח את הכף

כדי לבאר את עבודת ימי חנוכה הקדושים נקדים את דבריו המתוקים של רבנו השל"ה הק' (פרשת וישב חלק תורה אור אות יב), וזו לשון קודשו:

"רז"ל (בר"ר עז, ג) אמרו: 'וירא כי לא יכול לו ויגע בכף יריכו' (בראשית לב, כו), הם הדורות היוצאים מירך יעקב, דהיינו הגזירות שגזרו האומות. וכשגברו (החשמונאים) על היונים נתהפך הכ"ף לפ"ך, והוא פ"ך שמן, והירך נתהפך לירך מנורה. ועתה ארמוז ענין כף ופך, כי האותיות שוין רק כ' כפופה וף' פתוחה, ופ"ך הוא להיפוך - פ' כפופה וך' פתוחה. וכ"ף היא גריעותא, כי כ' רומז לכף יד, ופ' רומז לפה, ומעלה גדולה היא שתהיה כף יד של אדם פתוחה לצדקה, כמו שנאמר: 'פתוח תפתח את ידך' (דברים טו, יא). ואחר כך מעלה גדולה שפה של אדם יהיה כפוף ולא פתוח, כי אין מעלה בעולם ממעלת השתיקה. ובכף שגגו השבטים, ויוסף בפה - 'ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם' (בראשית לז, ב), השבטים התאוו לכסף נמאס למכור את יוסף בעשרים כסף. ונמצא בספר יוסיפון בן גוריון, כשנצחו חשמונאים מלחמות גדולות אז חילקו הרבה מהשלל להעניים - הרי כף שלהם היתה פתוחה. אחר כך הרגו מלשיני ישראל שהיו מלשינים על היהודים למסיתי מלכי יון והרג אותם יהודה מכבי כאשר סיפר היוסיפון - הרי תקנו פ' שהוא פה להיות כפוף. זהו סוד 'פך' שמצאו שהוא היפך מן 'כף'".

 

ביאור דבריו הקדושים: בשובו של יעקב אבינו מבית לבן שבחרן לבית אביו שבארץ כנען, פגע בו בדרך מלאך, שהיה שרו של עשו הרשע, ונאבק בו במשך כל הלילה. וכאשר ראה המלאך שאין בכוחו לגבור על יעקב אבינו, הכה אותו מכה קשה מאוד בכף ירכו, כמו שנאמר: "וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו" (בראשית לב, כו).

ומבארים חז"ל שהכאה זו שהכה המלאך את יעקב אבינו על כף ירכו היא זו שגרמה שתהיה לאומות העולם כח לשלוט ביוצאי ירכו של יעקב אבינו - עם ישראל הקדושים - ולגזור עליהם גזירות קשות, ובכלל זאת גם את הגזירות הקשות שגזר אנטיוכוס מלך יון.

 

המילה "כף" מורכבת מאות כ' כפופה ומאות פ' פתוחה, דהיינו פ' סופית. האות כ' מסמלת את כף ידו של האדם, והאות פ' מסמלת את פיו של האדם. כשהאות כ' הינה כפופה, מורה הדבר על אדם שמכופף ומכווץ את כף ידו מלתת צדקה, ועובר על מצות התורה: "פתוח תפתח את ידך לאחיך לענייך ולאביונך בארצך" (דברים טו, יא). וכשהאות פ' הינה פתוחה, מורה הדבר על אדם שפותח את פיו לבלי חוק לדבר לשון הרע ורכילות ככל העולה על רוחו.

 

זוהי אפוא ענין הכאת המלאך על כף ירכו של יעקב, להורות שעל ידי שיוצאי חלציו של יעקב אבינו יפגמו בענין הכף, דהיינו שכף ידם תהיה כפופה מלתת צדקה, ופיהם יהיה פתוח לדבר לשון הרע ורכילות - על ידי זה יוכלו אומות העולם לגבור עליהם ולגזור עליהם גזירות קשות ומרות.

 

ובענין זה פגמו השבטים הקדושים, יוצאי ירך יעקב, כיון שפיו של יוסף היה פתוח לדבר לשון הרע על אחיו, כמו שנאמר: "ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם' (בראשית לז, ב), ומפרש רש"י שם: "כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו". וכף ידם של השבטים היתה כפופה מלתת צדקה, שהרי מחמת תאוות הממון שהיתה להם מכרו את יוסף אחיהם בתמורת עשרים כסף כדי לקנות נעליים לרגליהם, כמו שנאמר: "על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעליים" (עמוס ב, ו), ומי שמוכן למכור את אחיו בכדי להשיג מעט כסף כדי לקנות נעליים בודאי שאינו מוכן לפתוח את ידו לתת צדקה.

 

ובכל שנה ושנה קוראים את פרשת "וישב" - שבה מסופר על פגם זה של יוסף ואחיו - דוקא בסמוך לחג חנוכה, כדי לרמוז שאת התיקון לפגם של יוסף ואחיו עשו החשמונאים הקדושים והיינו כפי שמביא השל"ה הק' בשם ספר "יוסיפון", שכאשר ניצחו החשמונאים במלחמה הכבדה נגד צבאם הגדול של היונים, חילקו לעניים את רוב השלל שאספו במלחמה, ובכך שהיתה כף ידם פתוחה לתת צדקה, תיקנו את בחינת הכף הכפופה שהיתה לשבטים כנ"ל. לאחר מכן תפסו החשמונאים את כל המלשינים שהיו בעם ישראל שדרכם היתה להלשין על היהודים כל מיני הלשנות ליונים הרשעים, ובכך תיקנו בחינת הפה הפתוח שהיה ליוסף כנ"ל.

 

ומכיון שהחשמונאים תיקנו את בחינת הכ' כפופה ופ' פשוטה (שזוהי בחינת "ותקע כף ירך יעקב" כנ"ל) והפכו אותן לבחינת כ' פתוחה ופ' כפופה כנ"ל, לכן כשבאו לאחר מכן לבית המקדש כדי להדליק את המנורה ולא מצאו שמן טהור, עשה להם הקב"ה נס ומצאו פך קטן של שמן טהור, וממנו הדליקו את המנורה במשך שמונה ימים. והיינו כי המילה "פך" מורכבת מאות פ' כפופה ומאות כ' פתוחה (ההיפך ממש מהמילה "כף") - ממש כפי שראוי לחשמונאים שהיתה כף ידם פתוחה לתת צדקה, ופיהם היה כפוף מלדבר לשון ורכילות ומלשינות וכל כיו"ב.

 

מדברי השל"ה הק' נמצינו למדים שעבודתנו בחג חנוכה היא בעצם לתקן את בחינת "כף" שגרמה בעבר, ואף גורמת בהווה, גזירות קשות על עמינו הקדוש, ה' ישמרנו, ולהפוך אותה לבחינת "פך" שבו נעשה נס חג החנוכה.

 

אם עד כה כף ידינו היתה כפופה ומכווצת מלפזר צדקה לעניים בעין יפה ובלב שמח, ופינו היה פתוח לרווחה לדבר לשון הרע ורכילות וכיו"ב - בעומדנו בימי חנוכה הקדושים עלינו לקבל על עצמינו להחליף ביניהם את כף ידינו עלינו לפתוח לרווחה ולתת צדקה בשפע גדול לכל שואל ומבקש, ואילו את פינו עלינו לסגור חזק חזק, ולא להשתמש בו חלילה לדברים שעשויים לגרום נזק או צער לזולת, אלא רק לדברים של תועלת כדברי תורה ומצוות וגמילות חסדים, ועל ידי זה נזכה אנו וכל עם ישראל בכל מקום שהם לניסים ונפלאות.

עבור לתוכן העמוד