מוסדות "קול רינה" בראשות הרב יורם אברג'ל זצוק"ל
פייסבוק
הרשמה
חיפוש
דלג על חיפוש
עצות הרב
תרום והיה שותף
הרשם לניוזלטר
ספרי הרב
תוכן העמוד
דלג על תוכן העמוד

הלכות חג הסוכות

הלכות חג הסוכות

 

א. מצות סוכה היא אות ומופת שהוציא אותנו הקדוש ברוך הוא מארץ מצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה, והתקדש שם ה' יתברך בזה מאד, והוליכנו ה' יתברך בתוך ענני כבוד, כדי שלא יכה אותנו שרב וחום, ונתן לנו ה' יתברך את חג הסוכות להזכיר לנו, וללמד לדורות הבאים, על ניסי יציאת מצרים, כי ענן ה' עליהם יומם.

וכתבו רבותינו הפוסקים שצריך כל אדם לכוין בישיבתו בסוכה שיושב בה כדי לקיים מצות הקדוש ברוך הוא שציונו לישב בסוכה זכר ליציאת מצרים. וכן שמעתי מאדוני אבי מופת הדור, רבינו יורם מיכאל אברג'ל.

 

ב. אמרו חכמינו הקדושים, כל מי שהוא מקיים מצות סוכה בעולם הזה, הקדוש ברוך הוא מסכך עליו מן המזיקין, שנאמר, "באברתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה". והקדוש ברוך הוא נותן לו חלק לעולם הבא לעתיד לבוא. והקדוש ברוך הוא מושיבו בסוכה של לוויתן לעתיד לבוא. וכל מי שמקיים מצות סוכה, הקדוש ברוך הוא מברך אותו בברכות מרובות, כמו שמובא בספר "תורת רבינו יורם – שו"ת סוכת דוד", בביאור, בסייעתא דשמיא.

ואדוני אבי, אוהבם ואהובם של ישראל, רבינו יורם מיכאל אברג'ל, הביא את דברי חז"ל הקדושים, ששיבחו מאד את כל המקיים מצות סוכה, כי כל המקיים מצות סוכה בעולם הזה כראוי, זוכה לסוכת עורו של לוויתן, ואבא מארי עטרת ראשינו, הביא רמז לדבר בשם הבני יששכר, מהפסוק בתהלים צ"א, יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן, סתר הוא גימטריא 660, וכיודע בסוכה יש ארבע דפנות, ודופן הוא גימטריא מאה וארבעים, וארבע פעמים דופן עולה בגימטריא חמש מאות ושישים, ו"סכך" גימטריא מאה, סך הכל שש מאות וששים, וזהו יושב ב"סתר" בשש מאות ששים, עליון, כי כך ציוה ה' ברוך הוא שהוא העליון, בצל שדי יתלונן, יתלונן אותיות לוויתן, שיזכה לסוכת עורו של לוויתן.

 

ג. שמעתי מאבא מארי היקר והאהוב רבינו יורם אברג'ל, ששאל בשם חכמינו הקדושים שאלה פשוטה ונשגבה, הואיל ויצאנו מארץ מצרים בחודש ניסן, והסוכה היא זכר לענני כבוד, מפני מה אם כן חג הסוכות הוא בחודש תשרי ולא בניסן?

והשיב בשם רבינו הטור, שצוותה התורה הקדושה שחג הסוכות יהיה בחודש תשרי דוקא ולא בניסן, אף על פי שבחודש ניסן יצאנו ממצרים, והטעם הוא, כי אם הסוכה הייתה בחודש ניסן, היו האנשים חושבים שעושים את הסוכה מכיון שעכשיו מתחילים ימי החום, ובונים סוכה שהיא דירה של אוויר, ולא היו מבינים שזה זכר לענני כבוד, אבל עכשיו שבונים את הסוכה בחודש תשרי דוקא שאז מתחיל הסתיו ובאים ימים קרירים, ובכל זאת יוצאים מהבית והולכים לסוכה, רואים כולם שזה זכר לענני כבוד. וכן כתב גם מורינו הרב חיים יוסף דוד אזולאי – מרן החיד"א הקדוש בספרו הבהיר 'חומת אנך' (ויקרא פרשת אמור).

 

ד. וכתב מרן החיד"א הקדוש עוד שם, שאמר הכתוב, כי בסוכות "הושבתי" את בני ישראל, ולכאורה היה צריך לומר, כי בסוכות "הולכתי" את בני ישראל. וכתב הרב, שאפשר שרמז מה שכתב הרב שפתי כהן ז"ל על התורה, שישראל היו יושבים בעננים כמו מי שיושב בספינה, שהוא יושב במקומו והספינה מוליכה אותו למחוז חפצו, והוא יושב ועושה מלאכתו, כן היו העננים מוליכים אותם, והם יושבים כמי שיושב בבית, וזה שאמר כי בסוכות הושבתי, שהיו יושבים בעננים. והעננים מוליכים אותם בלי טורח כלל.

 

ה. שמעתי מאדוני אבי היקר רבינו יורם מיכאל אברג'ל, שסוכה בגימטריא תשעים ואחד, וזה גימטריא הוי"ה אדנ"י. וזהו שייסד הפייטן באומרו, כמספר סוכה מספרו עלה, ששם ה' ברוך הוא הוי"ה אדנ"י, עולה כמספר סוכה. וזה גם גימטריא, "אילן", כמו גימטריא "סוכה", ולכן מסככים בענפי אילן.

 

ו. שמעתי מאדוני אבי עטרת ראשינו רבינו יורם אברג'ל, ששאל בשם הבני יששכר ומרן החיד"א הקדוש, הרי הסוכה היא זכר לענני הכבוד, ולכן קשה מפני מה עושים זכר גדול כל כך דוקא לנס "ענני הכבוד" בזה שבונים סוכה, ולא עושים זכר גדול גם לנס ירידת ה"מן" שירד במדבר, וכן לא עושים זכר גדול כל כך לנס בארה של מרים?

והתשובה לכך, שאמרו בגמרא הקדושה, שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, ואלו הן: משה, ואהרן, ומרים. ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר, וענן, ומן. באר - בזכות מרים, עמוד ענן - בזכות אהרן, מן - בזכות משה. ע"כ. והטעם שנצטווינו לעשות זכר דוקא לענני כבוד, ולא צוותה התורה הקדושה כן במן ובאר, ביאר גאון עוזינו מרן הרב הגדול חיד"א כמה טעמים, האחד, שבבאר היה בו טעם של כל המשקין כפי רצון האדם, כמו שהמן היה בו טעם כל המאכלים, ואם כן, כיון שנצטווינו בשמחת החג בבשר ויין ושאר מטעמים (פסחים קט א), הנה יש זכר למן ובאר, וממילא נשאר לעשות זכר לענני כבוד, וזה הסוכה.

והטעם הנוסף כתב מרן הרב החיד"א הקדוש, שהמן ובאר הם הלא לחם ומים שהם הכרחיים לחיי האדם, ומאחר שה' יתברך הוציא אותנו למדבר להכניסנו ברחמיו לארץ ישראל, זה היה טובה הכרחית, ולא תוספת טובה של תענוגות, אבל מה שהקיפן ה' יתברך בענני כבוד, חיבה יתירה נודעת להם בתוספת טובה זו, לכן ציונו ה' יתברך במצותיו לעשות זכר רק למתנה הזו.

ואדוני אבי עטרת ראשינו, רבינו יורם מיכאל אברג'ל, הביא טעם נוסף בשם הבני יששכר, שהביא טעמים אלו בשם גאון עוזינו מרן הרב החיד"א הקדוש, כי מן ובאר, לא ציונו הקדוש ברוך הוא לעשות להם זכר, וציונו במצוה לעשות זכר לענני כבוד, כי בענני הכבוד היו רק עם ישראל מיוחדים בטובה זו, ואילו הערב רב לא נהנו מהענני כבוד, כי הענן פלט אותם החוצה, מה שאין כן ה"מן" וה"באר", גם הערב רב נהנו מהם, וה' יתברך רצה שנעשה זכר דוקא לנס שעם ישראל לבדם זכו לו.

טעם נוסף שכתב גאון עוזינו מרן הרב החיד"א הקדוש, כי המן והבאר ניתנו להם על ידי תלונות ותרעומות, שהתלוננו והתרעמו, מה שאין כן ענני כבוד ניתנו להם בלי שאלה ובקשה, רק בטובו הגדול של ה' יתברך, ולכן לא ניתן להם זכר למן ובאר אלא רק לענני כבוד.

טעם נוסף, כתב הרב בני יששכר כי ענני כבוד היו בזכות אהרן הכהן, וכשקרה חטא העגל, על ידי אהרן, העננים לא הסתלקו, כי אמרו חז"ל הקדושים, שעם ישראל לא היו ראויים למעשה זה של העגל, רק זה קרה כדי ללמד אותנו דרך תשובה, שגם אדם שחטא יבין שזה היה רוח שטות שנכנסה בו, ועכשיו שהוא שב בתשובה ברחה ממנו הרוח שטות, ונכנסה בו רוח טהרה, ולכן עכשיו כעבור ימי התשובה, והגיע חג הסוכות, ציונו יוצרינו יתברך שמו לעשות דוקא זכר לענני הכבוד (מה שאין כן בשאר המתנות) ודווקא בימים ההם בזמן הזה אחר עבור ימי התשובה, כי הנה זו היא הוראה עצומה והבטחה רבה לישראל, ינוחמו בכפליים, בצוות אותם ה' יתברך מצות סוכה למען יזכרו את אשר הקיפן ה' יתברך בענני כבוד בזכות אהרן, ולא הסתלקו על ידי מעשה העגל, זו העדות שלא היו ישראל ראויין לאותו מעשה, אלא רק כדי להורות תשובה לרבים, שיהיו בטוחים ומאמינים בכל זמן, שה' יתברך יקבלם בתשובה שלימה. וזכות הוא לדור דעה, ונתגלגלה הזכות דוקא על ידי אהרן הכהן, שהוא מסוגל לגרש את הרוח שטות מישראל ולהשיג את הדעת, ועתה אחר שעברו ימי התשובה נתן לנו ה' יתברך את מצות סוכה, שהיא זכר לענני כבוד, כדי שנהיה כל עם ישראל בטוחים ומאמינים שה' יתברך יקבל אותנו בתשובה שלימה ותתעורר בלבנו אהבתו יתברך, ונשיב אל ליבנו בדעת ובתבונה לעבוד את ה' יתברך בכל עת בלב שלם ונפש חפיצה.

 

ז. נכון מאד לעשות את הסוכה מיד אחרי יום הכיפורים. ובמקומות רבים בונים את הסוכה לפני יום הכיפורים, ומשתדלים להתחיל את הסכך במוצאי יום הכיפורים. ועל כל פנים, טוב ונכון שבמוצאי יום הכיפורים יעשה איזו שהיא הכנה למצות סוכה, כדי לקיים, "ילכו מחיל אל חיל".ואדוני אבי רבינו יורם מיכאל אברג'ל, הביא בזה רמז בשם רבותינו הפוסקים, מהפסוק, "וילך עשיו לדרכו שעירה, ויעקב נסע סוכותה". ודרשו, אחר שהלך עשיו לדרכו שעירה, הוא השעיר לעזאזל, שנזרק ביום כיפור, אז יתקיים "ויעקב נסע סוכותה", דהיינו הולכים לקיים מצות סוכה.

 

ח. ובזמן שהיינו ילדים, כשהגיע מוצאי כיפור, אחר ההבדלה ופתיחת הצום, היה אדוני אבי מורי הרב מופת הדור, רבינו יורם אברג'ל, קם לעשות מצות סוכה, והיה לוקח אותנו עמו לעזור ולסייע כדי לחנכינו ולהרגילנו במצות. והיינו בונים הסוכה בשמחה עצומה והתלהבות הלב. והיה מנהג אבא להשתדל לפעול במצוות הסוכה עד השעה אחת עשרה בלילה, ולא יותר, כדי שלא לגזול שינתם של השכנים, שלא יהיה חס ושלום מצוה הבאה בעבירה. וטוב להזהר בזה במקום שאפשר. ועל כל פנים, אם ראה אדם ששכניו בונים סוכות, אפילו בשעה מאוחרת בלילה, הוא לא יקפיד בזה, אלא ישמח ויתן שבח והודאה לה' יתברך שעם ישראל זהירים וזריזים בקיום המצוות.

 

ט. כתב התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי, שיש מצוה לתת חלק לעניים מסעודתו, ואם עושה כן שנותן לעני הגון, הקדוש ברוך הוא שמח בו ומברך אותו, ומצוה לתת צדקה לעניים. וכן מנהגו של אבינו עטרת ראשינו רבינו יורם מיכאל אברג'ל, לתת צדקה בריווח תמיד, אך בפרט בערב סוכות, ואומר בפיו בלחש שזה "חלק האושפיזין", וכמו כן, דורש אבא מארי כך בציבור, לתת חלק לעניים, ורבים מקהל קודשו, נוהגים לתת את חלק האושפיזין לעניים דרכו, אשריהם ואשרי חלקם.

וכן מנהג אבא היקר רבינו יורם מיכאל אברג'ל לשמח את הצריכים תמיד, ובפרט בחגים, וזוכה לשמח אלפי יהודים יקרים לקראת החג בטוב טעם ודעת ובשפע, אנשים הגונים ויראי ה', וזוכה לתמוך באלפי לומדי תורה ה' עליהם יחיו, הני ברכי דרבנן דשלהי, ועוזר ומסייע בידם בייתר שאת, ומעורר את לב אחינו בית ישראל להיות שותפים במצוה יקרה זו. אשריו ואשרי חלקו, הנה שכרו איתו ופעולתו לפניו.

 

י. הגם שאמרו חכמינו הקדושים, כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור, לא יעשה מלאכה בפני שלשה, מכל מקום את הסוכה מותר לתלמיד חכם לבנות אפילו בפני שלשה או יותר, כי אדרבה, זהו כבודו שמכבד את המצוות.

וכן על זה הדרך מצאנו בהלכות שבת קודש, שיש מצוה על כל אדם לטרוח בעצמו לכבוד שבת קודש, ואפילו מי שיש לו כמה עבדים, מצוה בו יותר מבשלוחו. ואפילו מי שהוא אדם חשוב ביותר ואין דרכו ליקח דברים מן השוק ולא להתעסק במלאכות שבבית, ישתדל לעשות איזה דבר מצרכי השבת בעצמו, שזהו כבודו שמכבד את השבת. וגדולי החכמים היו עושים בעצמם מלאכות שאינן לפי כבודם כדי להרבות בכבוד השבת, כגון לבקע עצים, ולנקות את הבית, ולחתוך את הירקות דק דק, ומהם ילמד כל אדם לטרוח בעצמו, ולא יאמר איך אפגום כבודי, כי זהו כבודו שמכבד השבת.

 

יא. הגם שהמצוה להדליק נרות דוקא בליל יום טוב ובליל שבת קודש, ודוקא על הנרות הללו מברכים בהדלקתם, מכל מקום טוב ונכון ממידת חסידות להדליק בכל לילה כמה נרות בסוכה לכבוד האושפיזין עילאין קדישין. וכמו שכתב מרן החיד"א הקדוש בשיורי ברכה (סימן תרכ"ה אות ב) טוב להדליק בסוכה שבע נרות כנגד שבע צדיקים הבאים לסוכה שם. וכן מנהג אדוני אבי רבינו יורם מיכאל אברג'ל. אך דרכו של אבא היקר תמיד להזכיר לאנשים להדליק את הנרות במקום בטוח בסוכה, כגון רק בתוך אקווריום, ולא חס ושלום להניח בחוץ, במקום שאינו מבוקר כראוי, ושומר פתאים ה'. ה' שומר ישראל.

 

יב. נכון ומצוה לעשות כסא לכבוד האושפיזין בסוכה. ונוהגים לכסות אותו במפה יפה או בטלית, וכתוב בזוהר הקדוש, שאם לא עושים כסא לאושפיזין, הם לא באים לסוכה. וכמו שכתב גאון עוזינו מרן הרב החיד"א הקדוש בספרו הבהיר 'מורה באצבע' (סימן ט' אות רפ"ט), "אור החג הקדוש ילך לסוכה, ויצוה להביא כסא, ומעיל מפואר על גבה לזכר שבעה אושפיזין עילאין קדישין, מעין דוגמא שעושין ביום המילה כסא לאליהו הנביא זכור לטוב. וכתוב בזוהר הקדוש שאם לא מכינים כסא לאליהו הנביא, הוא לא בא, זאת היתה להחרדים לדבר ה' להזמין כסא לשבעה אושפיזין עילאין קדישין. וכל לילה יאמר בפה צח בסוכה עולו אושפיזין". עד כאן לשונו.

ומנהג אבא מארי, עטרת ראשינו רבינו יורם מיכאל אברג'ל, לעשות כסא מכובד לאושפיזין, ומניחים על כסא האושפיזין את ספרי הקודש שמשתמשים בהם בסוכה, במהלך כל ימות החג, ונמצא שהכסא של האושפיזין משמש כעין ספריית קודש לימות החג, ובוודאי זהו כבודם של האושפיזין שהכסא שלהם משמש מדף לספרי הקודש שבסוכה.

וכמו כן כשמברכים ברכת המזון בסוכה, אם יש להם זימון יאמרו בחג הסוכות "וברשות שבעה אושפיזין עילאין קדישין".

 

יג. נכון מאד בכל לילה, לעמוד בכניסה לסוכה, ולהזמין את האושפיזין, כמו הנוסח המופיע בסידורים של חג הסוכות. ותחילה אומרים לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה וכו' הנה אנחנו מוכנים ומזומנים לקיים מצות עשה מן התורה לישב בסוכה, כמו שכתוב בתורה הקדושה "בסוכות תשבו שבעת ימים, למען ידעו דורותיכם, כי בסוכות השבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים", וכמו שמודפס בסידורים.

ולאחר הפסוקים המופיעים בסידור, יאמר, עוּלוּ אֻשְׁפִּיזִין עִלָּאִין קַדִּישִׁין. [תיכנסו האושפיזין האורחים העליונים הקדושים]. עוּלוּ אֲבָהָן עִלָּאִין קַדִּישִׁין [תיכנסו אבותינו העליונים הקדושים] לְמִתַּב בְּצִלָּא דִמְהֵימְנוּתָא עִלָּאָה, בְּצִלָּא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. [תיכנסו לשבת בצל האמונה העליונה, בצילו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא]. ובלילה הראשון יאמר, לִיעוּל אַבְרָהָם רְחִימָא אַבָּא קַדִּישָׁא, וְלִיעוּל עִמֵּיהּ, יִצְחָק וְיַעֲקֹב, מֹשֶׁה אַהֲרֹן, יוֹסֵף וְדָוִד. [יכנס אברהם אבינו האהוב, אבא הקדוש, ויכנסו איתו, יצחק ויעקב משה אהרן יוסף ודוד].

וכן מנהגו של אבינו הגדול עטרת ראשינו רבינו יורם מיכאל אברג'ל, בכל שנה ושנה, לקבץ את הילדים והנכדים סביבו, וכל אחד מחזיק סידור בידו, וכולם אומרים ביחד תפילה קדושה זו, בשמחה ובטוב לבב, אשריו ואשרי חלקו.

 

יד. מי שגר במקום שלא מתאפשר לו לבנות שם סוכה, ישתדל למצוא מקום לו ולבני משפחתו היקרים להיות בחג הסוכות במקום שיוכל לבנות סוכה כשרה. ואם גר עם שכנים שמפריע להם שהוא בונה סוכה, ולכן הם מונעים אותו מכך, אם יוכל לפייסם בדברי ריצוי ובקצת ממון כדי שלא יפריעו לו, תבוא עליו ברכת טוב.

וכתב הגאון החסיד רבי חיים פלאג'י, אודות אדם שהיה לו שכן גוי, שלא הניחו לעשות סוכה, וזה לשונו: אם אין הכותי מניחו לעשות סוכה, צריך שיבקש תיקון מקודם לפייסו בממון או מיני מתיקה, או מרבה עליו רעים, ואם רואה שאין תקנה, יקום והתהלך לבית אחרת כאורח נטה ללון, במקום שיוכל לישב בסוכה כל ימי החג. וכתב הרב, ואל אצילי בני ישראל, שופטי ארץ די בכל אתר ואתר, [הכוונה אל המנהיגים, וראשי השלטונות, וכל היכולים לסייע בזה], תפול תחינתי ובקשתי, שעיניהם ישיתו כל אחד במקומו, על עשיית הסוכה ושישבו בה. ע"כ.

 

טו. המנהג שנהגו קצת מהמון העם בדור הקודם בחג הסוכות, מאותם שלא הייתה להם סוכה, שהיו כולם מתקבצים בסוכת בית הכנסת, ושומעים קידוש בליל חג הסוכות ואוכלים שם כזית עוגה, או שנוטלים ידיים ואוכלים שם כזית לחם. הנה זהו מנהג טוב, לאותם שאין להם סוכה, ואין להם אפשרות כל כך לעשות סוכה, שלכל הפחות בזה שהם מקדשים בלילה הראשון בסוכה, ואוכלים שם כזית של לחם, הרי הם מקיימים את חובת היום הקדוש, לאכול כזית לחם בסוכה.

ובדיעבד, אפילו אוכלים רק עוגה, לדעת כמה מהפוסקים מקיימים בזה מצות עשה לאכול כזית פת בלילה הראשון בסוכה.

ולכל הפחות ישתדלו מאד שכל ילד מהבנים ישמע קידוש ויאכל כזית של לחם (עשרים ושבע גרם) בסוכה, ואם אפשר כביצה (חמישים וארבע גרם) תבוא עליהם ברכה. אולם אם שומעים קידוש בבית ואוכלים את הלחם בבית, ורק הם מברכים על "לחם של הסוכה", כלומר לחם רגיל שהיה מונח בסוכה של בית הכנסת או שנשאר מהסעודה בבית הכנסת, אין די בכך, כי התורה הקדושה צוותה לאכול כזית של לחם בתוך הסוכה בדוקא, ולכל הפחות בלילה הראשון של חג הסוכות.

 

סוכה תחת האילן או תחת הגג

 

טז. הסוכה צריכה להיות תחת כיפת השמים, כדי שצל הסוכה יהיה מהסוכה ולא מחמת דברים אחרים, ולכן אין לעשות את הסוכה מתחת הגג. ואפילו אם הגג גבוה מאד, לא יעשה את הסוכה מתחתיו. ולכן אם לשכנים שמעליו יש מרפסת אפילו בגובה כמה קומות מעליו, לא יעשה את הסוכה תחת המרפסת אלא אם כן חלק מהסוכה יהיה תחת אויר הרקיע. ולכל הפחות צריך שיהיה רוחב שבעה טפחים על שבעה טפחים, דהיינו חמישים ושישה סנטימטר, תחת כיפת הרקיע.

 

יז. מי שרוצה לבנות סוכה מתחת האילן, אם הענפים של האילן לא יוצרים הרבה צל, אלא צל מועט, באופן שבלי לשים סכך בסוכה, תהיה הסוכה "חמתה מרובה מצילתה", דהיינו השמש בסוכה תהיה יותר מהצל, ורק על ידי הסכך שמסכך בו את הסוכה, יהיה צל כראוי, הרי הסוכה הזו כשרה, כי מעט הצל הזה שבא מהאילן, הרי הוא בטל בצל הכשר של הסכך.

ואולם, אם האילן צפוף בענפים, והם גורמים צל רב בסוכה עד כדי כך שגם בלי הסכך של הסוכה, צילתה של הסוכה מרובה מחמתה, הסוכה פסולה, עד שימעטו תחילה את ענפי האילן.

ואם ענפי האילן מעל הסוכה קרובים הם לגובה הסוכה, יוכל להרבות על ענפי האילן סכך כשר, דהיינו שיוסיף סכך כשר על הענפים, באופן שרוב הצל יבוא מהסכך הכשר, ולא מהענפים, ובכך הענפים יהיו בטלים, והסוכה תהיה כשרה.

 

יח. אילן שהיו ענפיו מסוככים על הסוכה, באופן שהם עושים צל מרובה, וקצץ את הענפים מהאילן, בעודם מונחים על הסוכה, ונשארו הענפים מונחים על הסוכה כמו שהיו בזמן שהיו מחוברים לאילן, רק שעכשיו ניתק אותם מהאילן, הרי הסוכה כשרה, וצריך רק לנענע את הענפים, כלומר שיגביה כל ענף וענף ויחזור להניחו, אך לא צריך להסיר את הענפים לגמרי. אולם כאמור צריך לנענע את הענפים ההם, כדי שזה לא יהיה פסול מצד "תעשה ולא מן העשוי". כלומר התורה צוותה "לעשות" סוכה, ואם כבר יש צל מקודם, הרי זה צל שכבר עשוי, וזה פסול מצד "תעשה ולא מן העשוי".

וכן ראיתי בילדותי את אדוני אבי עטרת ראשינו רבינו יורם מיכאל אברג'ל, שבא לראות סוכה של אחד התושבים, וללמדו אם היא כשרה או פסולה, ואבא אמר לו שאמנם בהתחלה היה פסול בעניין מסויים, ששייך לעניין תעשה ולא מן העשוי, וכעת אחרי שתיקנו והכשירו את הסוכה, צריך רק לנענע את הענפים, כלומר שיגביה כל ענף וענף ויחזור להניחו, אך כאמור לא צריך להסיר את הענפים לגמרי.

 

יט. מותר לעשות את הסוכה תחת סוככים מתקפלים, [בזמן שהם מקופלים), העשויים מברזנט, והם גגות העשויים לפתוח ולסגור אותם, ומותר לסגרן מפני הגשמים, ולחזור ולפתחן. ואין איסור בזה משום תעשה לא מן העשוי, כי הסוכה נבנתה בכשרות, ואין פסול בסכך עצמו.

וכמו כן, מותר לפתוח ולסגור אותם גם ביום טוב עצמו, ואין חשש בזה משום סתירה ובנין אהל ביו"ט, ולא משום תעשה ולא מן העשוי, רק שיזהר שלא ישב תחתיהן כשהן סגורין, שאז הסוכה פסולה.

 

כ. צוותה התורה הקדושה, בסוכות תשבו שבעת ימים, ודרשו חכמינו הקדושים, תשבו כעין תדורו, וכשם שהאדם רגיל לישון בבית, וזה חלק מהמגורים של האדם בבית, כך מצוה כשבא לישון בחג הסוכות, שיישן בתוך הסוכה. ולהלן יתבאר בסייעתא דשמיא שאפילו שינת עראי, יש לישון בתוך הסוכה. וכתוב בספר כף החיים שהנזהר בקיום מצות סוכה, ה' יתברך מציל אותו בשמים מדין גיהנם, כי הואיל ובעולם הזה הוא קיים סוכה, הרי היא מגינה עליו גם אחרי אורך ימים ושנים.

 

כא. לכתחילה טוב להימנע מלישון לבד בבית יחידי בלילה, וגם בסוכה טוב לישון לא לבד, ומכל מקום אם זו האפשרות שיש, יכול לישון בסוכה לבדו, ושומר מצוה לא ידע דבר רע.

 

כב. אם מחמת צפיפות וכדומה, אדם ישן בסוכה תחת המיטה או תחת השולחן, אם אין מקרקע הסוכה עד השולחן או המיטה גובה עשרה טפחים, דהיינו שמונים סנטימטר, יצא ידי חובה, כי זה נחשב שהוא ישן בתוך הסוכה. אולם אם יש גובה של עשרה טפחים או יותר, השולחן או המיטה מהווים הפסק בין האיש הישן שם לבין הסכך שהוא הסוכה, ולכן לא יישן מתחת השולחן או תחת המיטה כל שיש גובה עשרה טפחים מהקרקע עד המיטה.

 

כג. ולכן, הישן במיטת "קומותיים" בסוכה, צריך לישון במיטה העליונה, כי אם יישן במיטה התחתונה, בדרך כלל יש יותר משמונים סנטימטר בין שתי המיטות, ולכן כדי שזה יהיה נחשב שהוא ישן בסוכה, ישן כאמור במיטה העליונה.

 

כד. אדם שפרס סדין יפה ומכובד מתחת הסכך של הסוכה, ליופי, או שפרס קישוט יפה מניילון מוזהב כמו שמצוי כיום, ופרס אותו ליופי מתחת לסכך, על פני שטח כל הסוכה, כדי לייפות את הסוכה, אם הסדין בתוך ארבעה טפחים לסכך, דהיינו בתוך שלושים ושתיים סנטימטר לסכך, הסוכה כשרה, והיושבים בסוכה ההיא, זה נחשב שהם יושבים מתחת הסכך, כי הואיל והסדין או הקישוט נעשו לנוי ויופי, הם לא חוצצים בין היושבים בסוכה לבין הסכך.

אולם אם הסדין המכובד, או הקישוט הרחב כל כך, רחוק מהסכך יותר משלושים ושתיים סנטימטר, הסדין או הקישוט ההוא נחשב חציצה בין היושבים שם לבין הסכך, ולכן הסוכה פסולה. וכדי להכשיר את הסוכה יש לקרב את הסדין המפואר ההוא, או את הקישוט הרחב ההוא, שיהיה בתוך שלושים ושתיים סנטימטר לסכך.

ודע, שכל האמור, בהלכה זו שאם הסדין הוא בתוך ארבעה טפחים לסכך, הסוכה כשרה, זה רק כאשר הסדין נתלה שם לנוי ויופי. אולם אם תלה שם את הסדין מטעמים אחרים, כגון שקרני השמש החודרים בעד הסכך מפריעים לו, והוא תולה את הסדין כדי להסתיר את קרני השמש, זה פוסל את הסוכה, אפילו אם הסדין סמוך מאד לסכך.

 

כה. מותר לתלות שרשראות נייר או שרשראות מוזהבות וכיוצא בזה בתקרת הסוכה, ומעיקר ההלכה גם אם השרשראות ההם יורדות יותר מארבעה טפחים מהסכך, אין שום בעיה בזה, כי הואיל ואין בהם רוחב ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, הם לא נחשבות חציצה.

ורק בקישוט שיש בו רוחב ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, דהיינו שלושים ושתיים סנטימטר על שלושים ושתיים סנטימטר, צריך שלא ירד מהסכך גובה ארבעה טפחים.

וממידת חסידות, פשט המנהג שהקישוטים לא ירדו מגובה הסכך יותר מארבעה טפחים, ואם זה קישוט גדול ויפה, וצריכים לתלות אותו דוקא בסכך, ולא בקירות, נכון לתלות אותו בפינה של הסוכה, במקום שלא יושבים מתחתיו, כדי ששום אדם לא יפסיד מצות ישיבה בסוכה. וכן העלה אדוני אבי מופת הדור, רבינו יורם מיכאל אברג'ל בשם רבותינו הפוסקים.

ומזה כמה שנים, שמנהגו של אבא מארי עטרת ראשינו רבינו יורם מיכאל אברג'ל, למלאות כל קירות הסוכה בתמונות של צדיקים וקישוטים נאים ומכובדים מאד, לקיים דברי חז"ל הקדושים שאמרו "עשה לפניו יתברך סוכה נאה", אך בסכך עצמו מנהג אבא אהובינו, מזה כמה שנים, שלא לתלות קישוטים אלא רק מנורות פלורוסנטים בשפע גדול. להאיר אור מופלג לכבוד האושפיזין עילאין קדישין. ואמר לי אבא מארי רבינו יורם אברג'ל, שהקישוט היפה ביותר הוא הסכך הירוק והטרי עצמו. כי עיקר הסוכה הוא על שם הסכך.

וכמובן, שהאדם לא יעשה שום מחלוקת בעבור זה, כי אם האדם רואה שהאשה והילדים הביאו קישוטים נאים לתקרת הסוכה, בוודאי שיקשט בהם את הסוכה, וכך דעתו הקדושה של אבא מארי, ולכן בצעירותם של הילדים, היה תולה קישוטים בסכך בתוך ארבעה טפחים, ורק בשנים הללו, נוהג לתלות קישוטים בקירות לבדם ולא בסכך.

 

כו. הסכך שמסככין בו את הסוכה, צריך להיות צומח מן הארץ, ויהיה תלוש ולא מחובר בארץ, וכמו כן צריך שזה יהיה דבר שאינו מקבל טומאה. אבל דבר שמקבל טומאה, אף על פי שהוא גדל בארץ והוא תלוש מן הארץ, אין מסככין בו.

ולכן אין מסככין בפירות, אף על פי שהם גדלים בארץ, כי הם מקבלים טומאה.

וכמו כן, דבר שאינו צומח מן הארץ, אף על פי שהוא גדל בארץ, ואינו מקבל טומאה, כגון עורות של בהמה שלא נעבדו, שאינם מקבלים טומאה, או מיני מתכות, אין מסככין בהם, וכן אין מסככין בגושי עפר.

 

כז. אין מסככין את הסוכה בקרשים של מיטה או שולחן שהתפרקו, כי הואיל וקרשים אלו היו "כלי", לא מסככין בהם. וכמו כן אין מסככין בשיפודים של עץ, ולא בשום כלי עץ שהתפרק.

 

כח. טוב ממידת חסידות שלא להניח תחת הסכך קרשים שהיו שייכים למיטה או לשולחן, או סולם וכדומה, ומעיקר ההלכה זה מותר, כי רק אסור לסכך בקרשים שהיו פעם כלים, אך מעיקר ההלכה מותר להניח אותם בתור תושבת לסכך. רק שנכון לכתחילה שלא להניח בסכך דבר המקבל טומאה, גם שלא יהיה בתור תושבת בעלמא. וכן שמעתי מאדוני אבי מורי ורבי, רבינו יורם מיכאל אברג'ל, שלא להניח שום קרש של מיטה או שולחן בסכך, וכן ראיתי בילדותי אצל אדוני אבי שהיה נזהר בכל זה, ודרכו להניח את הסכך רק על גבי קרשים שהם לא היו כלי.

 

כט. מותר לתקוע את הקרשים במסמרים, וכן מותר לקחת חתיכות של קרשים ולחבר אותם חתיכה לחתיכה במסמרים של ברזל, ואף על פי שהמסמרים מקבלים טומאה, הרי הם נבלעים בקרש, ואין להקפיד בזה, גם לא במסמרים הבולטים, ואין כל חשש בזה. וכן שמעתי מכד הוינא טליא, מאדוני אבי רבינו יורם מיכאל אברג'ל, בשם רבותינו הפוסקים. וכמו כן מותר לחבר את הקרשים לגג הסוכה ב"אזיקונים", ואף על פי שהם מקבלים טומאה, מכל מקום הואיל והוא רק מחבר את הקרשים לגג, אין בכך כלום.

 

ל. קנים של עץ דקים, כעין מה שעושים מהם "סכך נצח", מותר לחבר אותם בחוטי ברזל, כדי לסכך בהם את הסוכה, ואף על פי שחוט הברזל מקבל טומאה, מכל מקום הואיל והסכך עצמו הוא לא דבר המקבל טומאה, אין חשש. והמחמיר על עצמו ממידת חסידות, שלא לחבר את הקנים בחוטי ברזל, אלא בחוטי פשתן שאינו מנופץ ולא מעובד, שהוא גידולי קרקע, תבוא עליו ברכה.

 

לא. ענפי תאנה ובהם תאנים, וזמורות ובהם ענבים, אם הענפים שהם הפסולת, הם יותר מהפירות, מסככין בענפים הללו. ואם הפירות הם הרוב, אין מסככין בהם.

 

לב. תיקנו חכמינו הקדושים שלא לסכך את הסוכה לכתחילה, במיני ענפים ועשבים ועלים, שיש בהם ריח לא טוב, והיושבים בסוכה ההיא מרגישים את הריח הלא טוב ההוא, הבא מן הענפים ההם. וכמו כן, ענפים שהעלים שלהם נושרים בתדירות, ויכולים ליפול לו לתוך התבשילים, לא יסכך בענפים אלו, כי חששו חכמינו הקדושים שמתוך שריחן רע, או שהעלים שלהם נושרים, יצא מן הסוכה, ובוודאי שמצות סוכה זה לשבת בסוכה, וזהו כבודה של הסוכה.

עבור לתוכן העמוד