מוסדות "קול רינה" בראשות הרב יורם אברג'ל זצוק"ל
פייסבוק
הרשמה
חיפוש
דלג על חיפוש
תוכן העמוד
דלג על תוכן העמוד

פרשת חקת

עבודת התשובה

 

פרשתנו פותחת במצות שריפת פרה אדומה לצורך טהרתם של אלו שנטמאו למת. סודה של מצות פרה אדומה עמוק עמוק מי ימצאנו, עד שאפילו שלמה המלך, החכם מכל האדם, לא זכה להבינו על בוריו (ראה יומא יד, א), ועל כך אמר את המקרא: "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" (קהלת ז, כג), והיחיד שנתגלה לו סוד זה הוא משה רבנו, כמו שנרמז במה שכתוב: "ויקחו אליך פרה אדומה" (במדבר יט, ב), ודרשו חז"ל (במדב"ר יט, ו) לך אני מגלה טעם פרה.

 

וזאת משום שמקורו של סוד זה בשער החמישים של הבינה (ורמז לכך: "אַדֻמָה" בגמטריא חמישים), שיתגלה במלואו רק לעתיד לבוא כמו שנאמר: "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעיה יא, ט), וכשיבוא משיח צדקנו ויעשה את הפרה האדומה העשירית, כי מימות משה רבנו ועד ימינו נעשו תשע פרות אדומות בלבד (ראה רמב"ם הל' פרה אדומה סופ"ג), נזכה בעז"ה שיתגלה לכולנו סודה הנשגב.

 

ובכל זאת רש"י בפרשתנו (יט, כב) מביא משם ר' משה הדרשן טעם נאה על דרך הדרוש למצוה זו, שענינה לכפר על חטא העגל, והוא ממשיל זאת לבן שפחה שטינף בצואה את ארמונו של המלך, ואמרו משרתי המלך שתבוא אימו של אותו ילד ותקנח צואת בנה. וכך ישראל, כיון שחטאם היה על ידי העגל על כן כפרתם היא דוקא על ידי פרה, שהיא אימו של העגל.

 

וכיון שמטרתה של פרה זו לכפר על החטא לכן הוצרכה הפרה להיות אדומה דוקא, כיון הגוון האדום מסמל את החטאים, וכן את תוקף הדין המתעורר על ידם, כמו שנאמר: "אם יהיו חטאכם כשנים כשלג ילבינו, אם יאדימו כתולע כצמר יהיו" (ישעיה א, יח), כלומר שעל ידי תשובת האדם מחטאו יש בכוחו להלבין את אודם החטא.

 

ונזכרו בפסוק זה שתי דרגות במידת הלבנת החטא, האחת, לבנה עד מאוד, כלבנוניתו של השלג, והשניה, פחות לבנה מן הראשונה, כלבנוניתו של צמר לבן (ראה משנה נגעים א, א), והן כנגד שתי דרגות בעשית התשובה: תשובה מאהבה ותשובה מיראה. והיינו כי השב מחטאיו רק מפני שהוא ירא מעונשו של הקב"ה או כדי להינצל מן היסורים הבאים עליו, אין זו תכלית התשובה, ואינה נקראת תשובה שלימה, ולכן סגולת תשובה זו להלבין את חטאיו כצמר לבן וכמאמר חז"ל (יומא פו, ב) שהשב מיראה "זדונות נעשות לו כשגגות" אך לא נתקנות לגמרי.

 

לעומת זאת, הזוכה לשוב בתשובה מפני אהבתו להקב"ה וגודל צימאונו לחזור ולדבוק באלקיו, עליו אמרו חז"ל (שם) ש"זדונות נעשות לו כזכויות", כי יש בכח תשובתו העצומה מעומקא דליבא לטהר את כל מעשיו ולהלבינם כשלג צחור, ותשובה זו היא הנקראת תשובה שלימה. ועל כך אנו מתפללים בברכת "השיבנו" שבתפילת העמידה: "והחזרנו בתשובה שלימה לפניך", כלומר שתפילתנו היא שנזכה לתשובה כה נעלת שיהיה בכוחה לטהר את נשמתנו מכל רבב, ולקרבינו להקב"ה ממש כמו קודם החטא.

 

יסוד נוסף בעבודת התשובה יש ללמוד מכך שהיו שורפים את הפרה האדומה עד שהיתה נעשית אפר ממש, כי אפר מורה על הכנעה ושפלות כמו שאמר אברהם אבינו "ואנכי עפר ואפר" (בראשית יח, כז), ונרמז בזה שלימותה של תשובת האדם תלויה בכך שישפיל ויכניע את עצמו לפני הבורא ולפני כל אחד ואחד מישראל.

 

וכן פרש ר' משה הדרשן (המובא ברש"י הנ"ל) שהטעם שציותה התורה להשליך אל תוך אש שריפתה של הפרה האדומה עץ ארז-הגבוה שבכל האילנות, ואזוב-הנמוך שבכל האילנות, לרמוז "שהגבוה שנתגאה וחטא ישפיל את עצמו כאזוב ותולעת ויתכפר לו".

 

ונרמז יסוד זה דוקא במצות פרה אדומה שמטרתה לטהר טמאי מתים, כדי ללמדנו שכשם שטומאת המת היא הקשה ביותר שבכל הטומאות ונקראת "אבי אבות הטומאה", כך מידת הגאוה וגסות הרוח היא הרעה והמגונה ביותר מכל המידות הרעות, ולכן ראשית העבודה בעשית התשובה ותיקון המידות היא לסלק את הגאוה והגסות, ולרכוש את מידת הענוה והשפלות.

 

ובכלל זאת יש לשב בתשובה לדעת שגם אחר עבור כמה וכמה שנים מיום ששב בתשובה, אל ידמה בנפשו שעתה כבר אין הוא צריך לשוב בתשובה והרי הוא כצדיק גמור, אלא כל ימיו יאחוז במידת התשובה. ואפילו אם מכיר בעצמו שעשה תשובה שלימה על חטאו, בכל זאת עליו להמשיך ולאחוז במידת התשובה, כיון שבכל פעם שהוא מתעלה יותר בעבודת ה' הוא משיג את גדולת ה' ורוממותו יותר ממה שהשיג קודם לכן, ולפי השגתו כעת לא די בתשובה שהוא עשה עד כה, אלא צריך הוא לעשות תשובה עמוקה יותר. וכך יוסיף לשוב בתשובה על תשובה עד יומו האחרון עלי אדמות (וראה כיו"ב בלי' מוהר"ן ח"א ו, ג).

עבור לתוכן העמוד